צילום: דליה נבעה
גמר פליאוף האליפות - משחק 4 על הפרק. הערב - שני, באשדוד (20:15, מקיף ט', שידור ישיר בערוץ הספורט): משחק ההכתרה של אשדוד כאלופה, או שרמת השרון משווה ומעבירה אליה את ההכתרה במשחק החמישי. הכל פתוח, לגמרי, בטח ביריבות הצמודה הזו, שתגיע אל המשחק התשיעי בין הקבוצות העונה בכל המסגרות! אשדוד אולי פייבוריטית בזכות יתרון הביתיות וקהל הביתי שידחוף, אבל רמת השרון כבר ניצחה באשדוד, ואפילו בהפרש מוחץ, ויש לה עוד יתרון - ניגע בו בהמשך (גם אם כל ספוילר שננסה להעניק - הוא בערבון מוגבל - בסדרה שקשה לצפות איך יתפתח הפרק הבא).
זה היה עוד משחק שהיה כתוב עליו ההארכה, כמו ששני הקודמים הסתיימו והוכרעו בהארכה, אבל בניגוד אליו - ריצת 1:4 של אשדוד בשתיים וחצי דקות עשתה את ההבדל. כמה נקודות, שמסכמות את המשחק השלישי, ואת הרטוריקה בסדרה הנהדרת הזו.
1. אופי. לאשדוד יש! וזה נכתב עוד לפני המשחק הרביעי, שיעמיד אותו למבחן, אבל אשדוד פשוט הרוויחה את זה בהתמדה. ב-2019, אשדוד חזרה פעמיים מפיגור 1:0 בסדרות חצי ובגמר הפליאוף, נגד הפועל ומכבי ראשל"צ, ולקחה אליפות, ועוד ללא יתרון ביתיות! בעונה שעברה היא עשתה קאמבק מול הרצליה, אחרי הפסד במשחק הראשון ברבע הגמר הפליאוף. העונה היא ידעה להפוך משחק שלישי שבו הייתה קרובה להדחה מול קרית אונו. אח"כ הגיעה הסדרה מול מכבי ראשל"צ, שנפתחה בהפסד ביתי. אשדוד הגיבה בשלושה ניצחונות. גם בסדרה הזו, לקום מפיגור 1:0, ללא יתרון ביתיות, ולהפוך ל-1:2 ולהעביר את ההכרעה אליה למשחק רביעי - זה מדבר בעד עצמו. וזה מבלי להזכיר את האופי במעמדי השיא, באותה סדרת אליפות ב-2019, גביע המדינה בעונה שעברה מול מכבי ראשל"צ והניצחון שהושג בהארכה, וכמובן בגמר הגביע האחרון מול רמת השרון.
2. יש תחושה באוויר, שזה סגור, ממש לא. נכון, אשדוד תזכה לרוח גבית מסיבית מהקהל הביתי, אבל כפי שכבר ציינו, רמת השרון מרגישה לאורך השנים האחרונות בנוח באשדוד ומנצחת שם (זה כמובן נכון למשחקי ליגה סדירה). אנדראה ווקייביץ הבהיר, שהלחץ הוא על הקבוצה שלו. זה הרבה מעבר ללחץ, ולאשדוד יש מקום לדאגה - איכשהו, היא ניצחה ברמה"ש, אבל אשדוד עלולה להתקשות בסגל הקצר ללא עמרי קושמרו שעלול שוב לא לשחק, וכאמור בסדרות שגם ככה אין לה את יוסי ביטרמן שגמר את העונה מזמן. האלמנטים שנכנסים עכשיו הם העומס. עייפות. אשדוד שיחקה ברמה"ש לאורך כל הדקות עם 7.5 שחקנים ברוטציה. מספיקה הרחקה אחת, שלא לדבר פציעה, שתטרוף את הקלפים. בעניין הזה, גם רמה"ש מרגישה את העייפות, העומס והלחץ, וראו את זה במשחק האחרון, אבל עדיין היא נראית יותר עמוקה. היא יכולה לתמרן ברוטציה של 9-10 שחקנים, וזה משמעותי בשלב הזה של הסדרה. בהחלט יהיה מסקרן לעקוב איך שתי הקבוצות יתמודדו עם הנתון הזה במיוחד בשלבי האחרונים של המשחק, שלא לדבר אם הוא יילך להארכה.
3. ספיגה. מקצועית, קשה לקחת אליפות שאתה סופג 33-35-34 שערים ב-3 משחקים. כן, שני המספרים הראשונים הם אחרי ההארכות, ועדיין. שני דברים צריכים להטריד את רמה"ש. הירידה ביכולת של טומיסלאב סטויקוביץ'. 5 עצירות מ-31 אחוזים במשחק האחרון. קחו מספר יותר נקודתי - הוא לא עצר זריקה אחת מתוך 9 שהובקעו מהפינה. בחצי הראשון של המחצית הראשונה - כשהוא עוד סיפק עצירות - הוא גם ייצר 4 אסיסטים בהתקפות מעברף וזה רק מדגיש את את ההבדלים בין רגעים טובים לפחות אצלו. אגב שני המאמנים - אסף לוי ואנדראה ווקייביץ' לקחו עד עכשיו סיכון. לוי עוד שילב את ליאור קפלן, כשראה שסטויקוביץ' מתקשה. זה לא ממש עזר, אבל ווקייביץ' הלך משחק שלישי מלא על מילאן קוסאנוביץ', מבלי לשלב את עוז יצחק - וזה תמוה בהתחשב בעובדה שיצחק הוציא את אשדוד מ'הבור' בחצי הגמר מול מכבי ראשל"צ. בסדרה צפופה, ששוחקה עד עכשיו 200 דקות ב-3 משחקים - תוך שבוע - זה סיכון. לא מדובר בשוערים צעירים. והעייפות עשויה להכריע. בשני הצדדים, רואים את זה אגב לאורך הסדרה - את העליות והירידות, אצל שניהם, הגם שבהפרש הקטן - מילאן עושה הבדל, ונבהיר גם למה בהמשך.
4. הברומטר ההתקפי. כתבנו לפני המשחק, איבן מושיץ' הוא הפקטור ההתקפי הכי משמעותי ברמה"ש. הוא אומנם שיחק פחות מהמשחקים הקודמים, אבל השורה התחתונה היא שהוא כבש רק שני שערים וזרק רק 5 פעמים. מעט מדי. מושיץ' תרם 9 שערים מ-10 ניסיונות במשחק הראשון, ו-6 מ-7 במשחק השני. בלי תפוקה משמעותית שלו, רמה"ש בבעיה גדולה.
5. ריסטו וויצ'יץ', בטח אם אשדוד זוכה, הוא בעיני הוא שחקן העונה, ואולי גם ה-MVP של הסדרה הזו. מי שהגיע כמחליף של גאבור לנגהאנס הוא בינגו ענק. 7 שערים היו לו במשחק האחרון, לצד 9 אסיסטים. שחקן של הכרעות, עם עוצמות, קור רוח, שיודע לשלוט בקצב, וכן לפעמים הוא גם מפספס, אבל הוא עושה הבדל. במשחק הראשון הוא תרם 8 שערים מ-10 ניסיונות, ו-4 אסיסטים. במשחק השני היו לו 4 שערים מ-6 ניסיונות ו-4 אסיסטים. הוא לא רק פקטור התקפי, אלא גם הגנתי. ולמרות שמנסים לעצור אותו לא פעם לאורך העונה בעבירות לא קלות - הוא תמיד נשאר מאופק. ויודע להביא את עצמו ברגעים המכריעים. זה ניכר בשלבי ההכרעה בגביע, לאורך הסדרות (גם אם מול מכבי ראשל"צ האחוזים שלו היו נמוכים יותר), והרבה הערב תלוי בו.
6. פותחים פינה - שימו לב לנתון הבא: אשדוד הבקיעה 9 שערים במאזן מושלם מפינה - 6 שערים של סטלמן ועוד 3 של שחר לוין ב-100 אחוזים. לעומת 5 של רמה"ש מ-7 ניסיונות. במשחק השני אגב - אשדוד גם ניצחה בפרמטר הזה - עם 6 שערים מ-10 ניסיונות מהפינה, לעומת 3 מ-6 של רמה"ש. במשחק הראשון רמה"ש הייתה עם 6 מ-14 מהפינה, לעומת 4 מ-6 של אשדוד - אבל שבוחנים את זה במדד יעילות - זה האחוזים מדברים בעד עצמם. כשיצטרכו להשוות בין התפוקה של של השוערים - קוסאנוביץ' לוקח בפרמטר הזה. הוא סוגר שחקנים מהפינות - יש לו 10 עצירות מ-24 בסה"כ בסדרה הזו מהפינות, לעומת 4 מ-27 של סטויקוביץ' וקפלן. בעניין הזה רמה"ש חייבת הערב תרומה יותר גדולה מדניאל צרפתי וטל הרשקוביץ, וגם מעמית מוטולה.
7. עבירות? כמות עבירות לא מנצחת משחקים! אלא איכות הגנתית. רמה"ש ביצעה 32 עבירות לעומת 21 של אשדוד במשחק האחרון. אשדוד חטפה 5 כדורים וסיפקה שתי חסימות. רמה"ש רק עם חטיפה ושתי חסימות. גם במשחק השני - רמה"ש ביצעה 36 עבירות לעומת 27 של אשדוד, ושוב הפסידה. והנה הנתון שמשלים את התמונה הזו - אשדוד העמידה נתונים גרועים מתשע מטר (1 מ-8), ורק שער אחד במתפרצת, אבל אם היא הבקיעה 18 שערים מ-25 הזדמנויות מאיזור השש, ו-9-9 מהפינות - זה אומר שהיא יודעת לפתוח את ההגנה של רמה"ש. וזה כל הסיפור, עם או בלי עבירות. והן אגב נובעות בגלל ההחלטה של אשדוד להניע את הכדור, בסבלנות, ולחפש את הפרצות, ולא להשתגע מהקו האחורי. בעניין הזה, בטח לאור החסרון של ביטרמן וקושמרו, פשוט שאפו לאלכנסדר באביץ' ובמיוחד לאיתי סויסה. במשחק האחרון היו לו שני שערים. הוא ביצע 6 עבירות. שתי חסימות. חטיפה, וזו תפוקה שהוא מביא כמעט לכל משחק בסדרה.
8. סוגרים פינה - בכל מקרה, זה יהיה המשחק האחרון של אסף בן גוזי באולם הביתי שבו גדל באשדוד, והשתלב נהדר בבוגרים והיה שותף לכל התארים של הקבוצה בשנים האחרונות. אסף בן גוזי לא זכה להמון דקות בסדרה, אבל שהקפיצו אותו במשחק השני הוא נתן בדיוק מה שמאמן יכול לבקש. הוא סיפק 3 שערים, והיה פקטור חשוב במחצית הראשונה. הוא אולי לא נמנה על הכוכבים הזוהרים, אבל שחקן שהקריב לא מעט עבור המועדון. הוא פורש, אחרי שעשה במקביל דרך יפה בנבחרת הצעירה של ארה"ב ושיחק עימה באליפות העולם עד גיל 21 - ראוי להרבה ההערכה. הוא כמובן לא היחיד - גם שחר לוין מתכנן פרישה, ונקדיש לאחד משחקני הפינה הכי טובים בארץ בשנים האחרונות גם פינה משלו.
רגע האמת. צילום: מני אלגריסי
