תמיר חודורוב ז"ל. משפחת הכדוריד מרכינה ראש ומשתתפת באבלה ובצערה של משפחת חודורוב. תמיר (67) הלך היום לעולמו, ובעולמות הכדוריד - הוא ייזכר לא רק כשחקן נהדר בעשורי השבעים-שמונים, שהיה שותף בכיר כחלק מההיסטוריה שרשמה מכבי ראשון לציון - אותה הוביל לתארים ראשונים, או כשחקן איכותי נבחרת ישראל, אלא כאישיות מיוחדת ואהובה - שזכתה להערכה רבה.
אחד מרגעי השיא היה הזכייה הראשונה של מכבי ראשון לציון בגביע המדינה בשנת 83' (לאחר ניצחון בהארכה על הפועל רחובות), בהרכב של שלושה אחים ששיחקו יחד (תמיר ואמיר - התאומים, והאח המבוגר יותר בשנתיים - עופר). בהמשך, היו האליפויות וההגעה עם מכבי ראשל"צ למפגש מול ברצלונה בחצי גמר גביע אירופה, וכמובן - ההקשר המשפחתי המיוחד. בניו של אגדת הכדורגל יעקב יענקל'ה חודורוב ז"ל, מגדולי שוערי ישראל וחתן פרס ישראל.
אגדת הכדוריד - איגור ביאליק, חתן פרס כבוד ממשרד התרבות והספורט, מספר: "תמיר הוא מבין השחקנים שאני יכול לומר, שזכיתי להדריך. הוא היה אצלי תקופה בנבחרת ישראל. תקופה במכבי ראשל"צ. הוא והאחים הנפלאים שלו. האבא יעקב חודורוב - חינך אותם להיות בני אדם, ולהיות ספורטאים ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. התאום אמיר בחר להמשיך בטייס. עופר המשיך לשחק, ותמיר היה מיוחד במינו. עברנו הרבה במגרשים. הוא ללא ספק אחד מעמודי התווך של אותן שנים יפות. היה לי תענוג לעבוד איתו, ועם האחים. מתמיר מעולם לא שמעתי תלונה, או שהיה לו קשה. כל דבר שהיה צריך לעשות, הוא היה שם. חבר של של כולם. אהוב על כולם, גם בעסקי התיירות שבהם המשיך. כמארגן נסיעות למשחקי הפיינל פור האירופי. אני זוכר שנפגשנו באחד הפיינל פורים. דיברנו על אירוע בריאותי שעבר, והוא שמר על עצמו בצורה יוצאת דופן. היה מתאמן עוד לפני ארוחת הבוקר. אוכל כמו שצריך. אלו החיים - וזה עוד יום מצער כל כך".
.jpg)
"זכיתי לשחק עם תמיר, ועם האחים לבית חודורוב במכבי ראשל"צ. אני יכול לשתף, שתמיר בתקופה ההיא, ואני מדבר על אמצע שנות השבעים ושנות השמונים, היה אתלט יוצא דופן. חזק. עם זריקה נהדרת, יכולת מסירה טובה. 'שוטר' איכותי, ושומר הגנתי מעולה. שיחקנו כמעט עשור עד שהוא פרש. היו לו הופעות רבות בנבחרת ישראל, ומה שאפיין אותו יותר מהכל - זו אישיות יוצאת דופן. אחד האנשים הרגועים. ספורטאי אמיתי. אני לא זוכר פעם אחת שמישהו יכול היה להוציא אותו משלוותו. הוא ניחן בכושר גופני נהדר. כוח. נתונים שהיו טובים בהרבה ממעל הממוצע בתקופה ההיא", מספר אמיר פופקו, שחקן ומאמן העבר. "אם אני צריך לבחור רגע אחד, מבין הרבה רגעים גדולים, זו הזכייה הראשונה שלנו במכבי ראשל"צ בגביע המדינה. ניצחנו בהארכה. היינו בחסרון מספרי, עם 4 שחקנים על המגרש, והרבה בזכותו - ניצחנו. אח"כ באו האליפויות. הופעות בגביע אירופה - כולל הגעה לחצי הגמר ב-84' מול ברצלונה. היו שנים יפות לצידו, באולם היקב, בבית מכבי של אז. שנים על הבלטות. אח"כ על הרצפה שהודבקה בגומי. אדם מוערך מאוד. שחקן מרגש. אני מביט על גזיר העיתון עם התמונה ששלחתי, מאותו משחק גמר, שהעברתי לתמיר לפני זמן מה בווטס אפ, ובהלם".
פופקו מצא בארכיון העיתונים והתמונות ששמר לא מעט רגעים, כולל ההרכב והסגל מול ברצלונה שכלל את אהוד סלע ז"ל, אהרון שולמן, דרור בשן, יוסי אוסלנדר, עדי כנען, צחי מדינה, דוד זיתוני, רפי קוט, חיים מובושוביץ, יואב דרוקר, יוסי גבע, שלמה אלמוסנינוס, ניר זלץ, אמיר פופקו והמאמן יעקב סנדלר – ותמיר חודרוב ז"ל שנשא על חולצתו את המספר 17.
יוסי גבע, ששיחק עימו וחבר קרוב: "אני מרגיש טלטלה. מבחינתי, תמיר היה אלוף העולם. במגרש. בחיים. בכל רגע שפגשתי בו. עוברות לי בראש הרבה תמונות, מהזכיות של מכבי ראשון בתארים. מחצי גמר גביע אירופה מול ברצלונה בקאמפ נואו ובאוניברסיטה. אני בהלם, לא קולט. רק לפני מספר ימים דיברנו. לאורך שנים הוא עזר מאוד למועדון. אם אני צריך לקחת תמונה - זה של תמיר האתלט, כשהיינו עוד בגימנסיה. הוא היה הטוב ביותר בקפיצה לרוחק. בהדיפת כדור ברזל. בריצת מאה מטר, ואת כל זה הוא הביא לתוך הכדוריד. עם עוצמות מטורפות. שחקן-שחקן. הגנה. התקפה. שותף לכל ההצלחות הראשונות של המועדון. זכיתי להיות הקפטן, ושאני אומר שותף - הוא היה השותף הבכיר - וכחבר אהבתי אותו מאוד מאוד".
מועד הלוויה - יום ב' ב-18:00 בבית העלמין גני אסתר בראשל"צ, אולם אתרוג. המשפחה תשב שבעה ברח' כמוס 18 בראשל"צ.
יהי זכרו ברוך.
תמיר ז"ל (הראשון מימין). באדיבות עופר חודורוב, מהאלבום המשפחתי
