שחקניות מ.כ יובלים חולון (מימין לשמאל): נועם קריאף, שיר מחמלי ותהל מאירי
מועדון הכדוריד מ.כ יובלים חולון ממשיך לטפח את שחקניות העתיד של כדוריד הנשים בישראל ושולח נציגות מכובדת גם לנבחרת העתודה. שיר מחמלי, תהל מאירי ונועם קריאף הן שחקניות כדוריד צעירות ומוכשרות הרואות את עתידן על המגרש, הן לא מוותרות ומתכוונות לכבוש יעדים בכדוריד, ולא רק מול השער.
שיר מחמלי, בת ה-18 משחקת בעמדת המרכזת בקבוצות הנערות והנשים של מ.כ יובלים חולון ובנבחרת העתודה. בגיל 8 היא התחילה לשחק כדוריד לצד כדורגל וכדורסל אבל בעקבות ההצלחה שקצרה על מגרש הכדוריד, הרוויח הענף כשהחליטה לבחור דווקא בכדוריד.
על החיבור לכדוריד: "אני אוהבת בכדוריד את השילוב בין מחשבה ויכולות גופניות אותן אני יכולה להביא לידי ביטוי על המגרש בניהול משחק וע"י כך לעזור לקבוצה שלי. אני מרגישה שבכדוריד אני יכולה לתת 100% מעצמי, לעבוד קשה ולברוח מהשגרה מחוץ לעולם הספורט. אני מתאמנת 5 פעמים בשבוע עם הקבוצה ושני אימוני בוקר נוספים עם המאמן שלי אביתר גבעון. בין לבין, אני מצליחה לשלב חדר כושר לפחות פעם אחת בשבוע ולמעשה, השבוע שלי מתבסס על לו"ז האימונים שלי, כשהשאיפה היא כמובן להשתפר ולהיות טובה יותר בכל יום ואימון".
על תמיכת הסביבה: "ההורים שלי מאד מעורבים בכדוריד, הם מגיעים לכל המשחקים, עוזרים לי להתנייד בכדי להגיע לאימונים ותמיד נותנים לי את התחושה שהם מאמינים ותומכים בי. החברים שלי מגיעים אף הם מהכדוריד וביחד גדלנו לתוך העולם זה, כך שכולם מאד תומכים וגם לרוב יוצא שאני משחקת עם החברות שלי ולפעמים אפילו נגדן".
מועדון הכדוריד מ.כ יובלים חולון ממשיך לטפח את שחקניות העתיד של כדוריד הנשים בישראל ושולח נציגות מכובדת גם לנבחרת העתודה. שיר מחמלי, תהל מאירי ונועם קריאף הן שחקניות כדוריד צעירות ומוכשרות הרואות את עתידן על המגרש, הן לא מוותרות ומתכוונות לכבוש יעדים בכדוריד, ולא רק מול השער.
שיר מחמלי, בת ה-18 משחקת בעמדת המרכזת בקבוצות הנערות והנשים של מ.כ יובלים חולון ובנבחרת העתודה. בגיל 8 היא התחילה לשחק כדוריד לצד כדורגל וכדורסל אבל בעקבות ההצלחה שקצרה על מגרש הכדוריד, הרוויח הענף כשהחליטה לבחור דווקא בכדוריד.
על החיבור לכדוריד: "אני אוהבת בכדוריד את השילוב בין מחשבה ויכולות גופניות אותן אני יכולה להביא לידי ביטוי על המגרש בניהול משחק וע"י כך לעזור לקבוצה שלי. אני מרגישה שבכדוריד אני יכולה לתת 100% מעצמי, לעבוד קשה ולברוח מהשגרה מחוץ לעולם הספורט. אני מתאמנת 5 פעמים בשבוע עם הקבוצה ושני אימוני בוקר נוספים עם המאמן שלי אביתר גבעון. בין לבין, אני מצליחה לשלב חדר כושר לפחות פעם אחת בשבוע ולמעשה, השבוע שלי מתבסס על לו"ז האימונים שלי, כשהשאיפה היא כמובן להשתפר ולהיות טובה יותר בכל יום ואימון".
על תמיכת הסביבה: "ההורים שלי מאד מעורבים בכדוריד, הם מגיעים לכל המשחקים, עוזרים לי להתנייד בכדי להגיע לאימונים ותמיד נותנים לי את התחושה שהם מאמינים ותומכים בי. החברים שלי מגיעים אף הם מהכדוריד וביחד גדלנו לתוך העולם זה, כך שכולם מאד תומכים וגם לרוב יוצא שאני משחקת עם החברות שלי ולפעמים אפילו נגדן".
שיר מחמלי בפעולה (צילום הדר ואן קולא)
כמה מילים על נבחרת ישראל: "להיות חלק מהנבחרת הלאומית זה כבוד גדול מבחינתי והשאיפה שלי היא לגדול ולהתפתח במסגרת נבחרת העתודה ולקחת חלק משמעותי בנבחרת הבוגרת. אחד מהרגעים המרגשים הזכורים לי במדי הנבחרת היה כשיצאתי עם נבחרת הנערות בפעם הראשונה לטורניר בהונגריה וניצחנו - הרגשתי כבוד גדול לייצג את ישראל ולנצח".
שיר מוסיפה: "במהלך הקורונה עשינו בקבוצה כל שביכלתנו כדי לשמור על כושר גופני וזה כלל גם אימונים בזום וגם אימונים אישיים על מנת שנחזור בצורה המיטבית לשגרת האימונים ביום שלאחר הקורונה. בנוסף, המתווה של איגוד הכדוריד מאפשר לנו להתאמן ואנחנו ממשיכות בשגרת האימונים הקבוצתית".
תהל מאירי בת ה- 18 היא שמאלית ביד ומשחקת בפינה ימין. היא החלה את דרכה בכדוריד לגמרי במקרה בעקבות פרויקט "זוזו" שהגיע לבית ספרה והועבר ע"י המאמן ניסים פלח. בתחילת דרכה, היה החוג בעיקר מקום בו הוציאה אנרגיות אבל בכיתה ו' פנה ניסים פלח לאימה של תהל והמליץ על מגמת הכדוריד בבית הספר "קציר". וכך, למרות שבית הספר סגר את ההרשמה לכיתת הכדוריד, נלחמה אימה ולא ויתרה עד שתהל ניגשה למבחני הקבלה והצליחה לעבור אותם. כיתת הספורט הייתה השלב שחולל את המהפך בתפיסתה והכדוריד הפך מחוג להתמסרות מקצועית ורצינית יותר עבורה.
על משמעות הכדוריד בחייה: "כבר כילדה התחברתי לאנרגיות של המשחק והיום הכדוריד הוא מרכז עולמי וחלק מהותי ממי שאני מאז ועד היום. למעשה, אני לא זוכרת את חיי ללא אימוני כדוריד, משחקים או תחרויות בארץ או בעולם. הכדוריד תרם לי הרבה מאד ומעבר לכך שהתקדמתי מבחינה מקצועית, עברתי כברת דרך גם מבחינה מנטלית. בתחילת דרכי לא התעסקתי בלהיות שחקנית טובה, הביטחון העצמי שלי לא היה בשמיים וזה ללא ספק עצר אותי במקום. הקושי הביא אתו לא מעט תסכול ובכי מאחר והייתי רגילה, עד לאותו הרגע, להצליח אבל בעצם, בזכות הנפילות, התקדמתי מבחינה מנטלית והביטחון העצמי שלי השתפר. לאורך כל הדרך, הסביבה שלי תמיד פרגנה ועם הזמן, התחלתי להבין שאני מסוגלת ויכולה להיות טובה הרבה יותר. זו גם הסיבה שכדוריד עבורי הוא לא רק ספורט אלא גם סוג של פסיכולוג שאצלו אני פורקת את השמחה, העצב והעצבים ובזכותו אני מתנקה נפשית ויוצאת מכל אימון כמו חדשה, הכדוריד ממלא אותי בסיפוק.
על חשיבות הקבוצתיות מוסיפה תהל: "אין ספק שתחושת השייכות לקבוצה שאבה אותי עמוק אל תוך הענף, העלתה לי את הבטחון העצמי ונתנה לי מוטיבציה להמשיך".
תהל מאירי במדי נבחרת ישראל (צילום הדר ואן קולא)
על החיבור לכדוריד: "מה שהוביל לחיבור האמיתי הוא בעצם הנחישות והרצון להוכיח את עצמי במצבים קשים ובסופו של דבר להצליח. במהלך הדרך היו שידעו להגיד שאני לא מתאימה לענף אבל הייתה בי אהבה גדולה לכדוריד מהרגע הראשון, גם כשההצלחה עדיין לא הייתה מנת חלקי ולא האמינו בי, דבר שמאד הקשה עלי אבל מאידך, גם בנה אותי. חוסר האמון ביכולת שלי הוביל אותי לרצות להוכיח את עצמי והפך את ההצלחה להרבה יותר משמעותית עבורי, זה בהחלט משהו שהעניק לי מוטיבציה להוכיח, בעיקר לעצמי, שאני טובה יותר ממה שחושבים. כשאני מביטה לאחור על הדרך שעשיתי, גם כשהייתה קשה ורצופת אכזבות, אין מאושרת ממני. כמובן שמעבר לדרך האישית שעברתי, אני אוהבת את הבנות ומתחברת לעבודת הצוות על המגרש".
על תמיכת הסביבה: "אני זוכה להרבה פירגון ועידוד מהסביבה. אימא שלי תומכת בי מהשנייה הראשונה, בניצחונות ובהפסדים היא תמיד מציעה כתף תומכת ואין בכלל ספק שהקרדיט להצלחתי הוא כולו שלה מכיוון שהיא זו שתמיד הכי האמינה בי וגרמה לי להאמין בעצמי. המשפחה והחברים תומכים גם הם ומשתדלים להגיע למשחקים וזה כיף לזכות בתמיכה ללא עוררין".
כמה מילים על נבחרת ישראל: "בזכות הנבחרת הכרתי בנות מכל הארץ והפכנו לחברות. הנסיעות בעולם, לצד התחרויות, העניקו לי חוויות שלא אשכח לעולם. אני מרגישה גאווה להיות חלק מנבחרת ישראל ולייצג את המדינה שלי. בנוסף, בזכות הנבחרת הייתי באליפויות אירופה, ראיתי עולם, תרבויות כדוריד שונות, חוויתי, למדתי, השתפרתי והתקדמתי ואני מודה על הזכות שנפלה בחלקי. אחד הרגעים המרגשים במדי הנבחרת היה לפני כשנה באליפות אירופה בטקס הפתיחה במהלכו עמדה הנבחרת ביחד ובהתרגשות גדולה שרנו כולנו את "התקווה" מחובקות, זה היה עבורי רגע עוצמתי ושמחתי להיות חלק ממנו".
המקשרת הצעירה (יד ימין) נועם קריאף, בסך הכל בת 17 וכבר משחקת בקבוצת הבוגרות של מועדון הבית בו גדלה מ.כ יובלים חולון ובנבחרת העתודה. את דרכה במועדון החלה בגיל 8 בבית הספר לכדוריד בעירה והחליטה להישאר בענף לאחר שהרגישה שמצאה תחום בו היא לא רק מצליחה לתת מעצמה אלא גם משיגה תחושת הישגיות וסיפוק ומכירה חברים חדשים. נועם מקפידה על שגרת אימונים קבועה והיא מתאמנת 5-6 פעמים בשבוע.
נועם קריאף: "דרך הכדוריד אני מרגישה שאני מצליחה לבטא את עצמי על המגרש, בין אם זה שיתוף הפעולה בין השחקניות לצד פירגון או ההתקדמות ולמידה על עצמך. כמובן שחלק חשוב בחיבור שלי לכדוריד נובע מכך שהוא מסייע לאורח חיים בריא יותר. אני מתאמנת בין 5-6 פעמים בשבוע בקבוצה מ.כ יובלים חולון ובנבחרת ישראל."
על החיבור לכדוריד: "לכדוריד הגעתי בעקבות אחי הגדול ששיחק גם הוא במ.כ יובלים חולון והסיפורים שהיה מספר בבית בסוף כל אימון סיקרנו אותי ורציתי להתנסות בעצמי ולדעת איך זה מרגיש ממקור ראשון. התחברתי לכדוריד כבר מהאימון הראשון, בעיקר למהלכי האימון ולספורט הקבוצתי. אני מרגישה שהכדוריד סייע לי מאד להעלות את הביטחון העצמי, ללמוד לקחת החלטות ולהיות באינטראקציה עם אנשים אחרים. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בענף הכדוריד הוא שאתה לא תמיד יודע מול מה אתה עומד ומה לצפות, יכול להיות שתגיע למשחק ולא תדע מה יקרה ויכול להיות שתגיע לאימון ותלמד דברים חדשים או תחזור לתרגילים הבסיסיים ותבין שזה מה שהיית צריך בשביל להתקדם עוד צעד. כדוריד הוא עולם ומלואו וכל אחד מקבל אותו באופן שונה".
על תמיכת הסביבה: "הסביבה שלי מאוד מפרגנת ועוזרת. אצלנו במשפחה אוהבים כדוריד ומאוד מתעניינים, מגיעים למשחקים ותומכים, החברים גם הם מאוד תומכים ומתעניינים, שואלים שאלות וגם באים למשחקים לעודד מהיציע".
נועם קריאף במדי נבחרת ישראל (צילום הדר ואן קולא)
כמה מילים על נבחרת ישראל: "הנבחרת עבורי היא מקום בו אני יכולה להביא את היכולת שלי לידי ביטוי והזדמנות להתנסות במסגרת אחרת שאינה מועדון הבית אליו אני רגילה. הנבחרת זו מסגרת שנותנת לי הזדמנויות שלא אקבל במקומות אחרים, למשל, התמודדות עם ומול בנות שיותר חזקות ויותר גדולות וזו ללא ספק מסגרת מחשלת שבונה אותך בנוסף לקבוצה הבית. הרגעים המרגשים ביותר עבורי היו כשעמדתי במשחקים בינלאומיים במדי נבחרת ישראל בשירת התקווה".
