איגוד הכדוריד
הפועל חבל אילות פורחת במדבר
צילום: המועצה האזורית חבל אילות

לא לכל ענף יש בית קטן בערבה אז תכירו את הפועל חבל אילות שלקחה על עצמה את התפקיד ובהצלחה. אחרי האפיזודה ההיא בליגת העל לפני כמה שנים היא לקחה צעד אחורה, עברה להתבסס על שחקני בית בלבד עד שהמים פרצו והפריחו את המדבר כשהקבוצה שעטה העונה קדימה אל הליגה הלאומית (ליגה שניה) לאחר שהניפה את צלחת אליפות ליגה ארצית (ליגה שלישית) דרום. טוב, המושג 'הניפה' קצת בעייתי כשאתה בקצה העולם, ופשוט אחד האבות לילדי המועדון עבר במקרה במרכז הארץ אז הוא קפץ לקחת את הצלחת ממשרדי האיגוד.

5500 תושבים רשומים במועצה המקומית, כמו שכונה קטנה בראשון לציון, אבל גם לה יש את המימון שלה, אייל מימון, הקפטן והשוער בן ה-55 שגדל בראשלצ, שיחק במכבי עם יוסי גבע, אמיר פופקו ועוד, עד שעבר לגור באילת שם הוא עובד כראש צח"מ במשטרת ישראל בזמן שהוא לא באולם נוף אדום, אולם הבית שבקיבוץ יטבתה.
מימון: "לצערי אני עדיין הקפטן. כל שנה אני כבר רוצה לפרוש ואי אפשר. פה השוער מתגייס לצבא, פה שוער אחר נפצע ואני לא מצליח לנוח. המאמן כאן הוא מעבר לחבר, הוא כמו משפחה. צלצל אליו עכשו לסרביה ותגיד לו שאני פורש, הוא לא יאמין לך".

 

וכאן הגענו אל הגורם היחיד במועדון שלא נולד בישימון, סרג'ן רונדיץ, עונה 11 במועדון, זה שגרם למיזם לעלות על פסים מקצועניים בהיותו המאמן והסמכות המקצועית מילדים ועד בוגרים.

"הוא המאמן מספר 1 בארץ" קובע בפסקנות ארז לוי, מנכל העמותה לקידום הספורט בחבל. "סרבי שהוא לגמרי כמו ישראלי, למד עברית באולפן והוא מאוד אהוב ומוערך כאן. בזכות תמיכת המועצה המקומית והעבודה שלו, אנחנו מגדלים שחקני כדוריד שחלקם גם מגיע לליגת העל והלאומית והם מביאים כבוד למועדון ולאזור כולו".

גם הקפטן מימון, ש'רוצה לפרוש' ובכלל גר באילת, מודה כי הוא גאה להשתייך למועדון יוצא דופן. "אני חווה זכות בלתי רגילה. זה מטורף להצמיח כאן שחקנים מכתה א ועד בוגרים ולראות אותם עולים ליגה בלי אף זר או בכלל רכש כלשהו מבחוץ. האווירה במשחקים מדהימה וכל החבל תומך בנו. עומס הנסיעות למשחקים מטורף כשלפעמים חוזרים בארבע בבוקר ממשחק אבל זה רק מעצים את ההישג שלנו העונה, שלדעתי גדול מהעליה לליגת העל עם חיזוק בזמנו. כל 22 שחקני הסגל חונכו על ידי סרג'ן וספגו ממנו כדוריד איכותי, והנה הפירות".

כמו בכל נקודה על המפה נדרש משוגע לדבר כדי שיתניע, ובאילות היה זה סילביו קוגן, שהקים את המועדון לפני 15 שנים. קוגן: "התחלנו עם חוג בבית הספר ואמרו לי שזה לא ישרוד אבל לא היה אימון עם פחות מארבעים ילדים. המועצה תמכה והעסק רץ".


ארז לוי: "זו אליפות מרגשת. החלטנו שנכון יותר לאזור שלנו להתמקד בטיפוח שחקנים מאשר הרפתקאות עם זרים. אנחנו שואפים למצוינות אבל קודם כל להגדיל את מספר השחקנים בכל הגילאים ולהיות מחוברים לקהילה. אנחנו מנסים גם להגיע לאילת, ובינתיים, אנחנו על מפת הכדוריד כשנבחרות ישראל ומועדונים מכל הארץ מגיעים למחנות אימון אצלנו".

ומה הלאה? בסוף המדבר יש ים אבל מימון רואה גבוה יותר: "השמיים הם הגבול. קודם כל אני בטוח שלא נרד חזרה, ניתן פייט, ואם נעלה לליגת העל אז נעלה ונוריד לפה למשחקי ליגה את עידן מימון ואת כל העולם. גם בעונה האחרונה לא הצבנו לצעירים את עליית הליגה כמטרה. אמרנו להם 'נתקדם ממשחק למשחק צעד צעד' והם גם לא נשברו תחת לחץ הילדים האלה".

ואפרופו להוריד את כל העולם דרומה, האתגר הקשה ביותר הוא הנסיעות. פעם בשבועיים, הילדים, הנוער או הבוגרים יוצאים למסע בן עשרות שעות למשחקי חוץ. מימון: "אלינו הקבוצות באות ומשלבות נופש במלון, אבל אנחנו מקריבים זמן משפחה על מסעות".

לוי: "הנסיעות זה נושא קשה אבל יש לציין שהאיגוד והמועדונים האחרים באים לקראתנו כדי שנחזור הביתה בשעות נורמליות כפי שגם אנחנו מתחשבים בקבוצות האורחות ומשאירים להן לבחור באיזה יום לשחק. כל נסיעה עולה כסף אבל אנחנו, יחד עם המועצה, לא מוותרים ונותנים לילדים את כל המעטפת והאפשרות לעמוד במשימות. הכדוריד הוא ספורט שמקדם ערכים נכונים והמועדון הזה הוא מקור גאווה לחבל ולענף בישראל".

 
oryznשיבא - מכון רפואי לרפואת ספורטrozenblattמולטןספונסרים4 - גיבובה