אנחנו במפה, הפרק הלפני האחרון והוא חוזר לצרפת – והפעם לחן ליבגוט, הליגיונר הטרי, שהצטרף לקבוצת וילרבאן הצרפתית. אל תזלזלו בליגה השלישית בצרפת, שכן היא לא רק איכותית ותחרותית – היא מהווה מקפצה לשתי הליגות הבכירות המצוינות (בהן יש לנו את יואב למברוזו בלימוז' מהליגה הראשונה ואת דן טפר וליאור גורמן בשארבור מהליגה השנייה). ולקבוצה של ליבגוט יש בהחלט סיכוי טוב לעשות את זה העונה.
היציאה של ליבגוט בן ה-23.5 (1.80 מ') היא סיפור, שכן בניגוד לכל הליגיונרים הוא לא שיחק בנבחרת הלאומית (אלא בעתודה). הוא גם שחקן הפינה היחיד בין החבורה (ולמעשה הראשון שיוצא לאירופה בעמדת קיצוני מאז אבישי סמולר וגיל פומרנץ). אם מסתכלים על מסלול הפוך, אין ספק שהצלחה בצרפת תסלול את דרכו למדים הלאומיים. "מאוד קשה לצאת בתור פינה. ניסיתי הרבה זמן לצאת, ולשמחתי היה לי הרבה מזל בחיבור לוילרבאן", מבהיר ליבגוט. "בקשר לנבחרת, אני מאוד מקווה שזה יפתח את העיניים למי שצריך לפתוח, כי אני חושב שכן מגיעה לי ההזדמנות, לא פחות מאחרים".
אפרופו מזל, זה קרה אחרי שליבגוט היה מתוכנן לצאת להתרשמות בגרמניה, ב-AUE מהליגה השנייה בחודש מרץ, אבל הוא ביקש לדחות אותה בשל משחק העונה בין מ.כ חולון למכבי ראשל"צ, שלבסוף בוטל בגלל הפסקת הליגה עם פרוץ משבר הקורונה. כך ליבגוט פספס את ההזדמנות והקבוצה הגרמנית החתימה שחקן אחר על העמדה שלו. לכמה רגעים בין ההזדמנות ההיא לזו האחרונה, כבר עלו ספקולציות שהוא ישחק לצד אבא טולי והאח מושיקו בקרית אונו, אבל סוף טוב. "הכל טוב, אתה רואה שהכל קורה לטובה", מדגיש ליבגוט.
* * *
מועדון הכדוריד של וילרבאן, שהוקם ב-1962, חווה כבר את הליגות הבכירות בצרפת, נע בעשור האחרון בין הליגה השלישית לרביעית (ב-4 העונות האחרונות בשלישית), אבל המגמה ברורה – הוא מנסה לבנות את עצמו כדי להעפיל שוב לליגה השנייה. לא פחות מכך, הוא אחד המועדונים הבודדים בליגה השלישית, שקיבל גם "תו VAP" של האיגוד ומנהלת הליגות בצרפת מבחינת תנאי ההעפלה לליגות הבכירות (ניגע בכך בהמשך הכתבה).
מי שמוביל את הפרויקט החדש בוילרבאן הוא מאמן ממוצא בוסני, סמיר זוזו, בעברו פיבוט נחשב ושחקן נבחרת צרפת (50 הופעות, כולל זכייה במדליית ארד באליפות העולם ביפן 97'). הוא זכה בלא מעט תארים בדמי פאריז, מונטפלייה, שפאהאוזן משוייץ, וגם שיחק בליגות בספרד ובלוקסמבורג. את קריירה האימון שלו הוא החל אגב כמאמן נבחרת הנשים של אלג'יריה. אותו זוזו מכיר היטב את שוער הבוסני של מ.כ חולון, מירזה הסליץ', שעשה את החיבור בינו לבין ליבגוט.
ליבגוט, שגדל בהפועל ראשל"צ אבל עשה את הפריצה במדי חולון, יתמודד בסגל שמרביתו מבוסס על שחקנים צרפתים צעירים (8 שחקנים בני 20-21, ועוד 4 בני 23-24). למעשה רק השוער/קפטן גרגורי טאבון ומתיאס אורטגה בני ה-34 וה-33 בהתאמה הם המבוגרים. בוילרבאן יתבססו על צמד ספרדים, פאו פלורטה ואדריאן מוראלס שהגיעו מקבוצת המשנה של ברצלונה והשתייכו לנבחרות הצעירות של ספרד.
מוראלס אגב הוא פיבוט - העמדה אולי הבולטת בקבוצה לפחות בסייז הגובה, שכן לצידו ישחקו קלאודיו מוליס מוראלס הקובני בן ה-20 שמתנשא לגובה של 2.05 מ', וסקאנדר ג'מלאדין הטוניסאי שמתנשא לגובה של 2.03 מ'. מי שמשלים את הלגיון הוא זר קרואטי (סבאן סוטון).
* * *
וילרבאן היא פרבר של העיר ליון. כ-150 אלף תושבים מתגוררים בה, והעיר עצמה מוכרת בעיקר בזכות קבוצת הכדורסל הנהדרת שלה (19 פעמים אלופת צרפת, 9 גביעי צרפת, וזכייה בעבר בגביע אירופה למחזיקות). וילבראן התאחדה בשנים האחרונות עם ליון, במטרה לשוב ולהיות אחת הקבוצות המובילות ביבשת. היא חזרה ליורוליג, עם נשיא מועדון אגדי - טוני פארקר, ששיחק בה והמשיך בדרכו לקריירת ענק בסן אנטוניו ספרס, עם 4 טבעות אליפוית ומקום בהיכל התהילה. פארקר הוא הנשיא, שסחב קבוצת אנשי עסקים (ביניהם עוד שחקן NBA גדול ששיחק איתו – מייקל פינלי), והם ביססו אקדמיה למצוינות בליון שמחזיקה בכמה מהכישרונות הצעירים הגדולים בצרפת ובאירופה כיום.
היילייט של ליבגוט
המטרה באיחוד הייתה גם מעבר של קבוצת הכדורסל לארנה שנבנית בליון ותהיה מוכנה בעוד כשנתיים-שלוש (תכיל 10.5 אלף מקומות, עם אפשרות להרחבה ל-15). ובתוך סל הסיפורים שהחדרנו לכתבה (ויש עוד הרבה מה לכתוב גם בהיבט ישראלי – דייויד בלאט אימן את משחקו האחרון בקריירה עם אולימפיאקוס בהיכל בוילרבאן, ניקולה ווייצ'יץ' הוא אקס המועדון), המהלכים האלו היו אמורים להשפיע גם בזירת הכדוריד.
וילרבאן וליון ניהלו מו"מ ארוך על איחוד גם בכדוריד. זה לא צלח, זה עיכב את החתימה של ליבגוט בקיץ במספר שבועות, אבל לא מן הנמנע שאיחוד כוחות יבשיל בסופו של דבר כדי לבנות מועדון משמעותי שיגיע בסופו של דבר לליגה הבכירה, ישחק בארנה הגדולה שנבנית. עד אז, וילרבאן תמשיך לשחק באולם ביתי וחמים של 1500 מקומות, שברוב המשחקים מאוכלס עד אלף צופים.
וכל זה כאמור קורה בסביבת ספורט נהדרת – עם מועדון הכדורגל המצליח של ליון, אחד המועדונים החשובים במילניום הנוכחי בליגת האלופות ובליגה האירופית.
אם הזכרנו את המילה סביבה, אז גם במושגים צרפתיים, ליבגוט מרוחק מחבריו הישראלים: המרחק למשל בין ולירבאן ללימוז' שנמצאת מערבית הוא כ-415 ק"מ. כלומר 4 שעות נסיעה מיואב למברוזו, וברכבת זה אפילו ארוך יותר. "בטיסה זה שעה", מעיר ליבגוט. שלא לדבר על המרחק משארבור של טפר את גורמן - כ-7.5 שעות נסיעה (821 ק"מ), הגם שברכבת אפשר לעשות זאת בקצת פחות משבע שעות. וילרבאן רחוקה כמעט מכל מרכז גדול, מפאריס (כשעתיים ומשהו ברכבת), גם מערי החוף בדרום - מונפלייה, מארסיי, ניס וקאן. היא קרובה יחסית לסן אטיין, ולעיר כדוריד משובחת - שאמברי.
***
וילרבאן חידשה לראשונה את אימוניה מאז פרוץ משבר הקורונה ב-3 באוגוסט. ליבגוט נחת היישר לבדיקות הרפואיות, הספיק לעשות כמה מתיחות ולמשש את הכדור, ובשישי שעבר הוא יצא עם הקבוצה לטריפ מגניב שכונה "3 ימי לכידות". הגיבוש הזה באתר נופש מרוחק כלל טיולים, ראפטינג וספורט אתגרי. מגבש ומהנה.
במהלך השבוע שוחחנו איתו בין האימונים, כאשר בעוד כחודש קבוצתו תפתח את הליגה (ב-19 בספטמבר, שבוע לאחר מכן תקיים את משחק הבית הראשון), ותשחק מול קבוצות כמו קאן, ראן, אמיין, מולוז וקבוצת המילואים של פאריז סן ז'רמן.
"האמת שמאוד מפתיעה אותי ולטובה ההתנהלות בליגה השלישית. נחתתי לפני שבוע וקצת היישר לסשן של בדיקות באמצעים הטכנולוגים המשוכללים ביותר, ומאז יום אימונים סטנדרטי נראה כך: הוא נפתח ב-3 שעות בבוקר, שעה וחצי אימוני אתלטיקה, ושעה וחצי חדר כושר. קריעה רצינית, ובערב עוד שעתיים כדוריד. הגישה של החבר'ה פה מרשימה. הם גם מאוד נחמדים, ועושים הכל כדי לגרום לי להרגיש בבית", מספר ליבגוט.
"המאמן זוזו כבר ישב איתי לשיחה, והוא מאוד תומך. הוא למעשה הקשר שלי להגעה לכאן, שכן ההורים שלו מבוסניה, והם נולדו בעיר של מירזה - השוער של חולון וחבר אמיתי שעשה את החיבור. הקואוץ' משתדל לפנות אלי מעכשיו רק בצרפתית כדי שאתחיל להבין את השפה. אני בהחלט רוצה ללמוד את הצרפתית".
ליבגוט ושות' בימי הגיבוש וההכנה
קראתי שעשו לכם פעילות גיבוש מיוחדת לפני פתיחת האימונים. שתף איך היה?
"מדהים. טיפסנו על האלפים בריצה. ישנו באוהלים בשטח. עשינו פעילויות אתגריות, תחרויות, ראפטינג בתוך נהר שעובר בין קניונים. שחינו בין מפלים. היה מדהים, ואפילו ראינו יחד דרך הטלפונים את המשחק של ליון נגד יובנטוס בליגת האלופות בכדורגל, וכולם היו כאן בטירוף".
מה אתה יכול ללמד אותנו על הליגה השלישית בצרפת?
"ששתי הליגות הראשונות שייכות למנהלת, והליגה השלישית והרביעית תחת ניהול ההתאחדות. יש פה קטע מעניין בליגה השלישית, שלא כל קבוצה יכולה לעלות. יש 4 מחוזות, וליגה אחת עילית. האיגוד מעניק סוג של רשיון לקבוצות עם פוטנציאל התפתחות, שמציגות תוכנית כלכלית, עם חזון לעתיד ומוניטין. זה מין תו שנקרא "סטטוס VAP". וילרבאן, קאין ופרונטיניאן, שאותה נפגוש במחזור הפתיחה, קיבלו את הרשיון. זה אומר, שהשתיים מבין השלוש שיודרגו גבוה יותר יעלו ל-PROLIGUE. כן, גם אם נסיים במקום ה-6, ונקדים את אחד משתי היריבות, אנחנו נעלה לליגה השנייה".
מה מיוחד במועדון? הרי סביר להניח שבאיזור כל כך מצליח בכדורסל ובכדורגל הכדוריד נמצא בצל.
"כן, זה מורגש. וילרבאן סובבת את הכדורסל. ליון את הכדורגל. האמת שאני מייחל לראות כאן את מכבי ת"א בכדורסל ביורוליג. יש לנו 400-500 אוהדים. כמות כפולה במשחקים הקובעים לפי מה שהבנתי, אבל מנסים כאן לחזור לרמות הגבוהות. היה ניסיון לאיחוד עם הקבוצה מליון כדי להביא יותר קהל וספונסרים. אני מניח שעם הזמן אחווה יותר, אבל האווירה והגישה במועדון ברמה מקצוענית וחמה".
איך האיזור? היכן אתה מתגורר?
"וילרבאן זה אכן פרבר, שרחוב מפריד בינו לבין ליון. אנחנו למשל מתאמנים באיצטדיון האתלטיקה בליון, ומשחקים כדוריד באולם בוילרבאן. יש כאן מלא יהודים. נתקלתי בלא מעט חובשי כיפות ורבנים עם זקנים ברחובות, ולרגע הרגשתי שאני בירושלים. בחודש הראשון הם שיכנו את כל הזרים בוילה גדולה בכפר סמוך. במהלך החודש אנחנו צריכים למצוא דירות קבע. רכב לא נתנו לי, אבל אסתדר. מבחינת האיזור, אפשר לומר שאנחנו לא קרובים לשום מקום. משחק החוץ הכי קרוב שלנו הוא 3.5 שעות נסיעה. מבחינת כדוריד יש פה באיזור רק את שאמברי שהיא קבוצה גדולה".
איך אתה משתלב ברמה המקצועית?
"מרגיש מעולה. אני לא נופל על המגרש ברמה, אבל בפן הפיזי יש בוודאי פערים. לא משנה כמה הייתי מתכונן, זה לא פער שאפשר לסגור. יש כאן חבר'ה שבנוים כמו חיות, וזה ניכר גם בריצות ובאימוני הכוח. מאמן הכושר עשה איתי מבדקים אישיים, ובנה לי תוכנית. שוב, במגרש הכדוריד אני לא נופל מהם. אני בטוח שתחת מאמן ברמה של סמיר, אני אוכל לעשות את ההתקדמות".
ומה היעדים שהצבת לעצמך?
"מבחינת השאיפות האישיות, אני קודם כל רוצה להגיע ולשחק בנבחרת ישראל, אחרי שיצאתי לאירופה. אני רוצה לעלות ליגה עם הקבוצה, ומשם נמשיך לטפס. אני בהחלט רואה את עצמי משחק כמה שנים בחו"ל, וחוזר הביתה רק לקראת הסוף. עד עכשיו, אני מאוד נהנה מהחוויה, כך שאני לא רואה שום סיבה לחזור בעתיד הקרוב".
בהצלחה! חן ליבגוט השבוע ברקע סמל המועדון באולם הביתי
