נדב כהן, במדי לובק הגרמנית. צילום: Christian schaffart
בסדרת הליגיונרים שלנו - נדב כהן, שירשום בעונה הקרובה פרק נוסף וחשוב בקריירה האירופית שלו. שחקן הפינה של נבחרת ישראל ימשיך לעונה שלישית בלובק שוורטאו, בבונדסליגה השנייה בגרמניה. זו תהיה העונה הרביעית שלו בסה"כ מחוץ לישראל, כאשר בדרך הוא רשם גם עונה בליגה השנייה בצרפת, במדי קאן. היום הוא יותר מאשר משוכנע במקום הנכון עבורו: "אני שמח לפתוח עונה שלישית בלובק, ורביעית בסה"כ באירופה. המטרה היא להמשיך את ההתקדמות. אני מרגיש פה מאוד בנוח. בדיעבד, אני יכול להגיד שזאת הייתה טעות לעבור לצרפת, למרות שברגע ההחלטה זה הרגיש לי כמהלך נכון. למדתי להעריך מקום שטוב לי בו, שמעריכים אותי ורואים אותי משתלב קדימה. בצרפת, ההסתגלות הייתה הרבה יותר קשה".
למה?
"לא היו הרבה דוברי אנגלית מהצוות והשחקנים, ובמחזור השלישי, כבר התחילה המלחמה. מאז הרגשתי, שדי נידו אותי. מאז, לא תורגלתי באימונים ובטח שלא שותפתי במשחקים, גם כאשר השחקן שהיה איתי על העמדה נפצע. בצרפת יש שתי קאן. אני שיחקתי בזו שבצפון, בנורמנדי. כבר שפרצה המלחמה, התחילו הפגנות פרו פלסטיניות בעיר. מדי שבוע. גרפיטי ברחובות. בגרמניה, פשוט הרבה יותר ערים לנושא, ומאז ותמיד, דאגו ושאלו, מה שלום המשפחה, החברים, המדינה. למזלי, באותה עונה, המאמן בלובק, דויד רוריג, שמר איתי על קשר לאורך כל השנה. הוא דאג ושאל לגבי המצב בארץ, באופן רציף. בשנייה שאמרתי לו שאני לא אמשיך בצרפת, הוא הציע לי לחזור. למעשה, פעמיים הוא ״הגשים״ לי את החלום. כולי מלא הערכה אליו. הוא מאמן צעיר, בן 34 בלבד. מוח כדוריד, מאמין בשחקנים צעירים. הוא מביא הרבה שחקנים מחוץ לגרמניה, שזה תמיד כיף. זה קשר מיוחד - הכרתי אותו שהייתי בן 17, בזמן שיצאתי למבחנים באקדמיה בגרמניה שהוא אימן. זה לא יצא אז לפועל, אבל שמרנו על קשר. אחרי שנה הוא דיבר איתי על לובק. זה היה צעד גדול, בטח עבורי בגיל צעיר. היום, אני כבר רגיל לאורח חיים של ספורטאי מקצועני, דבר שלוקח זמן להתאים את עצמך אליו".
כהן המוכשר מסמן את העונה הזו כמדרגה חשובה להמשך הקריירה: "פתחתי את העונה שעברה מצוין, ואז הגיעה פציעה שהשביתה אותי לחודשיים. החצי השני של העונה, היה החצי שהמון קבוצות הסתבכו. זו הייתה עונה משוגעת, לא רק אצלנו. הקבוצה של יהב שמיר (הוטנברג) הייתה כבר רגל וחצי בבונדסליגה הבכירה, ומעדה. הקבוצה של יונתן דיין (האם), הסתבכה וירדה. המחזורים האחרונים סיפקו דרמה גדולה. ידענו שהפסד מוריד אותנו ליגה, וניצחון מעלה אותנו למקום העשירי. הגענו למחזור האחרון, כאשר 8 קבוצות היו מועמדות לירידה. לשמחתי, הדברים היו תלויים בנו וניצחנו. שתי נקודות בלבד היו ההבדל בין לסיים במקום ה-17, או לסיים במקום התשיעי. טוב שזה נגמר ככה. אני חתום על חוזה לשנתיים (יסתיים בתום העונה שבפתח), כך שכיף להמשיך בבונדסליגה השנייה. זו ליגה לא צפויה, כך שהתקווה היא להתפתח ולהשתפר, גם ברמה הקבוצתית וגם ברמה האישית".
נדב כהן, במפגש מול פורטוגל בקמפיין האחרון. "ההפסד הכי כואב שחוויתי". צילום סורין פנה, איגוד הכדוריד
נדב כהן יציין בקרוב 23. שחקן הפינה המוכשר חווה פרק יחסית קצר בישראל, כאשר גדל ושיחק בעירוני רחובות ובהמשך בהפועל ראשל"צ. בשנים האחרונות הוא הפך לשחקן משמעותי בנבחרת הלאומית, אחרי שהשתתף עם הנבחרות הצעירות באליפות אירופה ובהן גם שימש כקפטן. "הקמפיין האחרון היה הכי מוצלח שלנו, מאז שהגעתי לנבחרת. היינו בו הכי קרובים, כך שההפסד לפורטוגל היה גם הכי כואב שחוויתי", הוא מדגיש. "שיחקנו טוב מאוד ברוב המשחקים, עם שיטה ותוכנית משחק ברורה. אני בטוח שהמשכיות תעזור לנו מאוד לעשות עוד צעד קדימה, גם מבחינת הצוות וכמובן מבחינת השחקנים".
אני מניח שאתה מסמן למשוך את הקריירה האירופית כמה שאפשר, וכמה שיותר גבוה. מניח שזה לא יפתיע אותך, שעירוני רחובות שבה גדלת - שמה לעצמה למטרה להחזיר אותך בעוד שנה. זה ריאלי?
"אני בשנת חוזה אחרונה, כך שאני עדיין לא יודע מה יהיה איתי בשנה הבאה. אני רואה מה קורה ברחובות, את הרוח החדשה. זה הבית, והעיר שלי, ואני מאוד מקווה שייבנה במועדון בסיס טוב לשנים הקרובות. זו אגודה שקידמה כל כך הרבה שחקנים, חלקם ליגיונרים כמוני, כך שתמיד יש לי מקום חם בלב למועדון. באמת שעוד מוקדם לומר איפה אהיה בשנה הבאה".
