"זה הרבה מעבר לספורט. תרבות אמיתית"

צילומים - Jenniver-Fotografie Sports

 

את הפתיח לריאיון עם יהב שמיר אפשר היה לשדרג דרמטית, ולסכם כ"טרגדיה ספורטיבית של הוטנברג". דקה וחצי בלבד הפרידה בין עלייה מדהימה לבונדסליגה הראשונה של שמיר וקבוצתו, אבל זה הסתיים במפלה ספורטיבית, אבל מתוכה בחרנו להקדיש את הפתיח כדי לתאראת משמעות המושג תרבות ספורט. זה משפט שנזרק במחוזותינו לא פעם לחלל האוויר. אמלק, אף אחד לא שבר את הלוח מעצבים בחדר הלבשה בסיום אותו משחק. גם המאמן לא צרח, ואת המועדון האוהדים לא שרפו. להיפך, ומכאן שמיר משחזר יממה שבמושגי הספורט הישראלי - מצטיירת כדמיונית. זה רק ספורט? הרבה מעבר.

 

"תרבות ספורט בגרמניה זה להיות בדיוק ההיפך מאוהד הצלחות. להיות שם עבור השחקנים גם ברגע הכי קשה", משתף שמיר. "חזרנו מהמשחק מול לודוויגשאפן, כמו בשיר של משינה 'עם הפנים בין הידיים'. נסיעה של שעתיים וחצי באוטובוס, שבא לך להרוג את עצמך. אנחנו נכנסים לעיירה ומגיעים לאולם. סביבות 12 בלילה, ממתינים לנו שם קרוב ל-400 אוהדים, שעומדים ושרים לנו. אבוקות. כל מה שהם רצו, זה להגיד שהם גאים בנו.  יום למחרת, נקבע שתהיה פרידה מהשחקנים שעוזבים. התקבצו 200 אוהדים. טרקטור עם עגלה גדולה עשה לנו מסע, בין הרחובות הקטנים. כל השכנים יצאו החוצה. מחיאות כפיים. ילדים ששיחקו ברחובות. היה מאוד נחמד, ומשם -  זה נשמע סוריאליסטי - המשכנו לשדה התעופה. פשוט. טיסה משותפת למאיורקה. אגב, זה לא ספציפית רק אצלנו, כל הקבוצות בליגות הבכירות בגרמניה - סוגרות כך שנה. הן אוספות את הקנסות מהשחקנים לאורך השנה, וזה למימון טיסה וחוויה משותפת. רק שאצלנו, המנהל הספורטיבי הפתיע. הוא גייס מהקהילה מסביב עוד כסף - ושידרג אותנו למקום יוקרתי בספרד. מסעדות, בירות טובות על החוף. הכל מהכל, חוגגים כמה ימים. אין סקנדל, יש פסטיבל. יש פרופורציה. לספורטאי זה שווה המון. אני נמצא במקום מאוד מיוחד. עיירה שנמצאת צפונית לפרנקפורט. 10,676 איש. קבוצה שעמדה כאן על סף פירוק, ותרומות של תושבים ואוהדים הצילו אותה. אף אחד לא ציפה בתחילת השנה שנהיה דקה וחצי מהבונדסליגה הראשונה, וגם שהכל השתבש ברגע האחרון - כולם ידעו להעריך את המסע שעשינו. יש שאומרים זה רק ספורט, אבל כאן זה הרבה מעבר לספורט. תרבות אמיתית".

 

שמיר במדי נבחרת ישראל במשחק מול רומניה בקמפיין האחרון. צילומים: Ivica Veselinov

 

שמיר והטונברג חוו עונה יוצאת דופן. התקציב היה נמוך. הציפיות גם, אבל משהו אחר התחבר. "זו הייתה באמת קבוצה מיוחדת. אני זוכר את המאמן נכנס אחרי ההפסד הכואב. הלם בחדר ההלבשה, ואז הוא פשוט התחיל לסכם את העונה. הוא אמר 'גם שלא ציפינו להגיע למעמד הזה, זה מבאס מאוד, אבל תדעו שאני גאה בכם מאוד. זו הקבוצה הכי מיוחדת שבהרכב שלה שאזכה לאמן'. בסופו של דבר, גם הפסד כואב הוא חלק מספורט. היינו כבר עם רגל וחצי בבונדסליגה. דברים השתבשו בגלל שריקה הזויה, אבל אנחנו אשמים. במקום להתרכז ולשחק את המשחק שלנו, התעסקנו בשופטים. יצאנו מהריכוז שלנו. טעות אחת יותר מדי, באופן הכי קיצוני של המילה. ברגע האמת איבדנו את הראש. חד משמעית זו הייתה עונה מפתיעה. גם לטובה, גם הסיומת. זו ליגה מאוד מפתיעה. האם של יונתן דיין סומנה כמועמדת לעלייה וירדה ליגה. אותו דבר כמעט קרה לי שנה לפני כן במינדן".
 

שמיר רשם 34 משחקים, עם 223 עצירות בכמעט 30 אחוזים. משחק השיא היה מול האגן עם 19 עצירות ב-43 אחוזים. היה לו משחק נהדר שבו גם כבש שלושה שערים ממגרש מלא, מול לובק שוורטאו קבוצתו של נדב כהן. אגב, הוא ציין בדיוק מאה משחקים בגרמניה (64 מהם בליגה השנייה, 33 בראשונה - ועוד שלושה משחקי גביע - "נראה לי שזה קצת פחות, כי ספרו לי גם משחקים שהייתי על הספסל").  שמיר יפתח את עונתו השישית באירופה, במסע קסום שהחל עם הזכייה באליפות המפתיעה עם וינטרתור בשוויץ, לצידו של אדיר כהן. נמשך בשלב בתים בליגה האירופית. הגעה לגמר הגביע בשוויץ (קבוצתו נוצחה מול ציריך שבה שיחק תומר בודנהיימר). העלילה התגברה במינדן מהבונדסליגה הראשונה בגרמניה. הייתה גם ירידת ליגה, ותקופה שהתייבש על הספסל.

 

"כן, עונה רביעית בגרמניה. עונה שישית באירופה. הפרק בשוויץ לימד אותי, לצפות לבלתי צפוי. שהגעתי ידעתי שבחרתי קבוצה טובה, אבל גםי ששפהאוזן היא השליטה. לקחנו אליפות עם וינטרתור. עונה אחרי, סימנו אותנו כפייבוריטים. הגענו גם לשלב הבתים בליגה האירופית, וזו הייתה חוויה גדולה לשחק כשוער ראשון מול ברלין או ויסלה פלוק. באמת מטורף. איבדנו את האליפות שהיינו לכאורה יותר חזקים. אנשים ממש הימרו עלינו כעל אלופה שנה שנייה ברציפות. זה הספורט. משם המסע נמשך בבונדסליגה הראשונה. להגיד שאני אוהב את החוויה במינדן, ממש לא. לא שיחקתי שם מספיק. אפילו מעט. הבחירה שלי בהוטנברג הייתה למצוא קבוצה שאשחק ולא אחמם את הספסל. היא הייתה טובה. הייתה לי עונה טובה.

 

"הוטנברג הרגיש לי מקום טוב ובטוח. כבר בדצמבר חתמתי על חוזה לעוד עונה. אני יכול לומר שבסיום העונה פנו אלי קבוצות, אבל מעבר לעניין החוזה - רציתי להישאר. אני מאוד מקווה שעוד אשחק באופן משמעותי בבונדסליגה הבכירה. מה הלאה? אשתדל להישאר כמה שיותר בגרמניה. אני מאמין שאת הקריירה אסיים בשוויץ. זו המדינה של ארוסתי. לחזור לישראל? רק אם תבוא הצעה שלא אוכל להגיד לה לא. אני ממש לא בקטע של שחצנות. אני לא רואה את עצמי חוזר לארץ בקרוב. הקרוב, זה לנסות לעשות עם הוטנברג עוד עונה טובה, ומי יודע, להתמודד שוב. זה לא שהתקציב גדל, אבל לפחות אנחנו עובדים בשיטה ברורה - ורוב השחקנים ממשיכים, כך שננסה להיות טובים יותר".

 

שמיר התייחס בריאיון לקמפיין הנבחרת, ולציפיות להמשך: "קמפיין קיצוני, על המון עליות ומורדות. אנחנו מוציאים מצד אחד 3 נקודות מ-4 אפשריות מול נבחרת מהדרג השני (פולין). פותחים עם תיקו בפולין שסימן דברים טובים. מגיעים לפורטוגל למשחק השני בציפייה לעשות משהו נחמד, אבל  מהר מאוד הנבחרת החזקה שלהם מורידה אותנו לקרקע. שני המשחקים מול רומניה הם אלו שבגללם לא עלינו. אפשר להגיד שהיינו צריכים לנצח ולא לסיים בתיקו, או לפחות לא להפסיד במשחק השני. המשחק האחרון כמובן היה מלא כאב. תחושת פספוס גדולה, אבל אני בטוח שזה יוביל לתוצאות בהמשך".

 

 

"חד משמעית, שני גולים, ואנחנו בליגה הראשונה. שני גולים ואנחנו עולים לאליפות אירופה. הכי קרוב רחוק שיש".

 

 

"צריך הרבה מזל. צריך לקוות שנשחק בישראל. אתה אפילו לא מבין כמה התגעגעתי לשחק עם הנבחרת בישראל. בקמפיין ב-2023 הגענו לסיבוב השלישי, לפליאוף מול הונגריה. עמדנו מולם שני המשחקים שווה בשווה. העניין שאתה יכול לקבל שוב את הונגריה, ואולי את נורבגיה או מעצמה אחרת, ואז אתה בא כאנדרדוג רשמי. לכן, לא הייתי משתמש במילה לצפות, אבל נעשה את המיטב שאנחנו יכולים. יש חיבור טוב שנבנה בקמפיין האחרון. אני מאוד שמח לעבוד עם חן פומרנץ. שיחקנו יחד במכבי ת"א וברמת השרון. החלפנו לא מעט חוויות על גרמניה, והוא איש מקצוע שיגיע רחוק מאוד. מה שאני יכול להגיד על 'פיסו' (דויד פיסונרו - א.ס) - הופתעתי מאוד לטובה משיטת האימון שלו. מהגישה. יחסי אנוש מדהימים. לא פלא שכולם מדברים עליו טוב. אני פחות מחובר לכדוריד ספרדי, כך שהוא היה עבורי חשיפה ראשונה מלבד העובדה ששיחקתי פעם מול קבוצה ספרדית. נמתין לראות מי יהיו היריבות שלנו, ונתפלל לחזור לארח בישראל. בעניין הזה, כי פתחנו עם תרבות ספורט, ועם דרמות - הכל מתגמד לעומת מה קורה בארץ. כל הישג כזה או אחר לא דומה למה שאנשים חווים. הלוואי שהחטופים יחזרו מהר, ושהחיילים יחזרו בשלום, ושזה ייגמר כבר".

 

 

"נחתתי בארץ ביום חמישי, כמה שעות לפני שהתחילה המלחמה עם איראן. החברה שלי, עכשיו הארוסה, הייתה אמורה להגיע לישראל בשבת. היינו אמורים לטייל כאן קצת, ואחר כך התכנון היה להגיע לקרואטיה ולהציע לה נישואין. אני נתקעתי בארץ 10 ימים, עד שאבא שלי מצא דרך שאוכל לצאת מישראל. מצאתי את עצמי טס מכאן לגיאורגיה, ומגיאורגיה לטורקיה ומשם לקרואטיה. היא חיכתה לי בקרואטיה, וכן, שם חויינו רגע מרגש ומשמח".