"פרפרים, כל היום הראש על זה"

צילומים: אגם לוי

 

האם העונה הזו, תירשם באותיות של זהב - חולון עושה היסטוריה, עם זכייה ראשונה בתולדותיה בגביע המדינה? האם זו תהיה הפועל אשדוד, שתרשום את הזכייה הרביעית בתולדותיה, ולראשונה מאז רצף שלוש הראשונות שלה וההיסטוריות שלה בין 2021 ל-2023? שנים שלא זכינו לגמר כל כך לא צפוי. בטח לא מבחינת זהות היריבות, הרי חולון ואשדוד אפילו לא העפילו אל הפליאוף ומצפה להם עוד משחק ליגה אחד לסיים את העונה במקומות 6-5. המפגש הזה רק מעצים את העובדה שהדרך שהשתיים עשו הייתה הירואית. אשדוד הדיחה בדרך את שתי הראשוניות - את מכבי ברבע הגמר ואת הפועל בחצי הגמר, אחרי הארכה דרמטית - ובכל זאת, מדובר בשני המועדונים הכי מעוטרים בתולדות המפעל. לא פחות מכך, ההישג של חולון - עם הניצחון והדחת מחזיקת הגביע היוצאת מרמת השרון בחצי הגמר, ולפני כן הניצחון על מכבי ת"א (שניהם, על חודו של שער).

 

הן ניצבות במעמד, בזכות. אשדוד עשתה את ההישג בחצי הגמר עם סגל חסר, שחקנים שנפצעו ובקושי סחבו, והיא הצליחה לסחוט מעצמה את הכוחות האחרונים שסחפו אותה לניצחון דרמטי בהארכה מול הפועל ראשל"צ, שבוודאי הייתה עם סגל עמוק, איכותי ומנוסה הרבה יותר. חולון שברה מחסום פסיכולוגי, לאחר סדרה של הפסדים בשנים האחרונות במעמדי חצי גמר גביע ופליאוף לרמת השרון. רק בעונה שעברה היא חטפה 'בומבה' עם הפסד בהפרש של 11 שערים בחצי הגמר מול רמת השרון, ששייטה לזכייה ההיסטורית שלה.

 

 

 

ובגמר כזה, אין מצב שלא נגלגל את הסרט כמה שנים לאחור. בעונת 2018-19. חצי גמר גביע המדינה. חולון ניצחה את אשדוד 25:28, והעפילה לגמר הראשון בתולדותיה בו נוצחה מול מכבי ראשל"צ - 31:28. אשדוד קינחה ופיצחה רגע שיא משלה, עם הזכייה ההיסטורית בגמר הפליאוף באותה סדרה בלתי נשכחת מול מכבי ראשל"צ. במבט לאותו מפגש חצי גמר, גם כעת ניתן למצוא על הקווים את ניסים פלח מצד אחד (אז מאמן בשנתו הראשונה), ואת אולג בוטנקו - מאמן שחתום על היסטוריית התארים של אשדוד, ובכלל - הוא מאמן סופר מעוטר בגזרת פודיום ההנפות (הוא זכה ב-3 גביעי מדינה עם אס"א ת"א, ובשניים עם מכבי ראשל"צ ובאחת עם הפועל אשדוד). יצא ככה, שאת העונה שהחל אסף לוי (הוביל את אשדוד לזכייה בגביע ווינר-שופטים), המשיך אולג בוטנקו - ומגיע לו ריספקט גדול על הדרך. לפלח, כמובן לא פחות.

 

בעוד זווית, אפשר לומר שהמסע של חולון בגביע המדינה אז בעונת 2018-19, היה גם מסלול ההמראה של ילד מוכשר בן 17, דניאל מוסינדי, אל המסע האירופי שלו (מוסינדי היה המצטיין של חצי גמר גביע המדינה בין חולון לאשדוד, כשכבש 7 שערים). מי שיכול להעיד על המסע, הוא הקפטן הנוכחי של חולון, ריף כהן. "את גמר 2019 ראיתי מהצד, על הספסל. אני ועוד שחקנים צעירים. עברנו תהליך ארוך מאוד מאז. מרגישים התרגשות, אבל יותר את הרצון לעשות משהו גדול. המועדון הזה לא הצליח פעם אחת להביא תואר, ואני רוצה להיות הקפטן הראשון שמביא את זה, יחד עם החברים שלי. חלק מהם גדלו איתי בנוער. אנחנו משתדלים לא להעביר בראש מחזות, כי אומרים שזה מזל לא טוב, אלא לבוא ממוקדים ולשחק חזק. אנחנו עם רגליים על הקרקע. המטרה ברורה, כך שצריך להתמקד מה לעשות נכון נגד אשדוד. לתת את הכי טוב שלנו. ההרגשה הייתה מטורפת בסיום חצי הגמר, אבל בכנות, זה משהו שהאמנו בו. גם בהכנה וגם במשחק עצמו. הגענו הפעם להיות שווים להם, ולהתעלות. אשדוד היא קבוצה חזקה מאוד. הם זכו בשלושה גביעים. אני מאוד מאמין בנו. יש פה חיבור אחר, של שחקנים שגדלו יחד. כמעט כל הסגל צמח במועדון. אני בטוח שיהיה טוב ביום שישי, ושאני שומע כל כך הרבה אנשים שרוצים להגיע ולתת לנו את התמיכה - זה מעודד תרתי משמע. זה פעם שנייה שחולון מגיעה לגמר, ואני מייחל לסגירת מעגל טובה, בטח שאני שחקן מוביל וקפטן".

 

אשדוד כאמור מכירה את המעמד. נכון, היא כבר בלי עמרי קושמרו, ווינר ענק שלה בגביע, אבל חלק מהסגל היה גם בזכיות האחרונות (אלכסנדר באביץ', איתי סויסה, לו אקסברוד ואור פרקש). ההצלחות של אשדוד בגביע המדינה קידמו את המועדון לצמרת הכדוריד הישראלי. היא הגיעה לראשונה לגמר 2020 - שבוטל עם פרוץ הקורונה. היא זכתה בגמר 2021 - עם ניצחון אדיר ודרמטי - 29:30 על מכבי ראשל"צ ברעננה (כשלו אקסברוד כובש את שער השיוויון שגרר את המשחק להארכה, וקושמרו מכריע בדקה האחרונה שלה). שנה אחרי, אשדוד כבר רשמה את הזכייה השנייה ברציפות - עם ניצחון 20:25 בגמר על רמת השרון בדרך לזכייה היסטורית בטראבל, ובעונת 2023 - אשדוד רשמה את הזכייה השלישית שלה עם ניצחון 25:28 בגמר על מכבי ראשל"צ (היא סיימה את אוותה עונה עם זכייה בשני גביעים, המדינה ו-ווינר-שופטים, ובהפסד בגמר הפליאוף).

אור לוי מחולון, מול אלכסנדר באביץ' ולו אקסברוד בשישי האחרון. ברקע אולג בוטנקו ואיתי סויסה. צילום: אגם לוי

 

קפטן איתי סויסה: "יש התרגשות טובה. זה משחק שעבדנו קשה בשבילו. עשינו דרך מיוחדת לגמר הזה, לא פשוט לנצח את מכבי והפועל ראשל"צ, מועדונים עם מסורת, כך שזו דרך חיובית. הייתי במעמדים האלו, אבל זה שונה עכשיו. אז לא הייתה עלי אחריות כקפטן או כשחקן מרכזי שצריך לשלוט בקבוצה שלמה, ובטח שאני משחק כמרכז שמפעיל קבוצה. אבל שוב, אני לוקח את הדברים כחוויה שונה וטובה. אני לא חושב שהיה גמר יותר שיוויני מזה בשנים האחרונות. ניסיון? זה שזכינו בתארים כמועדון, וזה שיש פה שחקנים שזכו בתואר, בסופו של דבר הכל קורה מחדש. יש כאלו שיתרגשו יותר, ופחות. אצלי, יש ודאות. אני יודע למה אני מגיע, אז הראש יותר רגוע, אבל לרגע זה לא נותן לי לגיטמציה להיות במקום של נוחות. להיפך, האחריות עלי גדולה יותר, וכותנו מבינים מה אפשר להרוויח בזכייה בגביע המדינה. נתנו הכל, בשארית הכוחות שנותרו לנו בחצי גמר. חולון זה סיפור אחד. קבוצה איכותית מאוד. שחקנים מאוד מוכשרים. גם ברמה האישית וגם הקבוצתית. היא בכלל קבוצה מעניינת מאוד, ואנחנו עובדים על ההתאמות. איך הניסיון של מאמן כמו אולג משפיע? הוא בעיקר נותן לנו ביטחון. הרבה שקט, שיש על מי לסמוך כמנהיג שלנו. יש דברים שאתה שואל את עצמך בדרך עצמה, אבל שאולג מוביל אותה - אתה לא שואל, כי הוא עבר את זה כבר כמה פעמים. והוא לא סתם מוביל כמו שהוא יודע להוביל ולהכין אותנו. זה הוכיח את עצמו בעבר, וגם במסע הזה. בטח שאנחנו לפני משחק כל כך משמעותי. אני קורא לקהל של אשדוד להגיע ולתמוך. אני שומע שקהל גדול יגיע מחולון. זה לא מלחיץ, להיפך, הכי חשוב שתהיה אווירה טובה".

 

אז כשמביטים על הגמר הזה, ובכלל על מסע הגביע העונה (מכבי ראשל"צ למשל כבר לא מגיע שנתיים למעמד חצי הגמר), מקצועית נראה שהכל לגמרי פתוח. השתיים נפגשו העונה כבר 4 פעמים, כולל ביום שישי האחרון בו חולון ניצחה בביתה 32:36 (ולפני כן, אשדוד ניצחה בדרך לזכייה בגביע ווינר-שופטים את חולון 31:37. ניצחה במשחק הליגה הראשון 31:34. חולון ניצחה בשני האחרונים, כולל 40:37 באשדוד בבית העליון), כך שמיותר להיכנס אפילו לקלישאות.

 

חולון היא אחת הקבוצות הכי מזוהות ביתית בספורט הישראלי. כמעט כל הסגל צמח במועדון. את ההתפתחות ניתן גם לראות בזימון של שלושה משחקניה לנבחרת ישראל - אור לוי, אור ממן ולידור פסו (שגם זכה בגביע בעונה שעברה עם רמה"ש). יש לה המון כישרון, מהפינות (הקפטן ריף כהן בעונה נהדרת, כמו גם עמית ריינסברג, אבירן יוסף ואלון שולמן). מצחיק לכתוב שהיא עם אותם זרים (פיליפ קאלו ופטריק אובינה) שהובילו אותה לאותו גמר ב-2019, כי הם איתה כבר עשור וחצי. ובזווית הפיקנטית, יש לה גם את הפיבוט נאור כהן שגדל באשדוד (אחד משלושה ישראלים שלא גדלו במועדון, יחד עם השוערים מושיקו אלימלך ושגיא בוניס). אביעד בן זימן הוא שחקן נוסף שיכול לתת ערך מוסף (וגם היה במסע הקודם ב-2019), שמחכה לרגע הזה.

 

מנגד, אשדוד - בנתה את עצמה כמעט מחדש העונה. ללא המנהיג המרכזי - קושמרו. כבר ללא שחקנים שהיו הפנים שלה בשנים האחרונות, ניבו לוי ועמית סטלמן. היא קידמה בתהליך את המעמד של לו אקסברוד ושל אור פרקש (השניים שכבשו את השערים המכריעים בחצי הגמר - פרקש הוביל להארכה, ואקסברוד לניצחון), אבל מעל כולם של איתי סויסה שהציג יכולת אדירה בחצי הגמר. היא הרוויחה במסע את אורי גז, שהיה חתום על אותה חסימה מכרעת בקצה הארכה. אשדוד אולי פחות עמוקה, בטח כשאין לה את התאומים שון ורואי סולומון (שגם שיחקו בעבר בחולון), אבל היא יותר עמוקה ואיכותית בזרים. משחק טוב של השוער האיסלנדי סבנביורן פטורסון, של הפיבוט השבדי כריסטופר בראנברגר, ולבטח של אלכסנדר באביץ' ושל אורוש טודורוביץ' הסרבים - יכול לעשות את ההבדל.
 

 

ואיך לא, הערך מוסף על הקווים. פלח הוא כבר מאמן מנוסה, שצבר מאז אותו מסע ב-2019 קילומטרז'. "פרפרים,  כל היום הראש על זה. אני חולם על זה בלילות ובימים, וזה מרגש מאוד. אני מצפה מעל 20 שנה, גם כשחקן ובשנים האחרונות כמאמן, להביא תואר גדול וראשון למועדון. אנחנו רוצים לעשות היסטוריה. זה יכול להיות 'וואו' אמיתי למועדון, לעיר, לקהל האדיר שילווה אותנו. מאז החצי גמר מול רמת השרון ועד היום, הראש של השחקנים רק שם. אולי בגלל זה פספסנו את הפליאוף", מדגיש פלח. "אני לא רואה פייבוריטית. אם להיות הגון, אולג בוטנקו הוא שועל גביעים אמיתי. יש לו 6 או 7 זכיות. הוא היה שם הרבה הרבה יותר ממני במעמד הזה. עבורי זה גמר שני כמאמן. רגע חשוב לי ולמועדון. אז זו הייתה העונה הראשונה שלי. אז היו לנו בסגל כמה שחקנים שהיו עוד ילדים. רובם בכלל לא שיחקו. היום הם כבר המובילים. הם יותר מנוסים ומאוד רוצים, ואני מאמין בהם ואכוון אותם. יש לי הרבה כבוד לאולג ולהפועל אשדוד. הם עשו את מה שאנחנו עדיין לא. למסורת ולניסיון יש בהחלט מקום במעמד הזה. כך שנקווה לטוב. נתכונן טוב. יהיה משחק קשוח. אני לא רואה פייבוריטית".

 

בוטנקו יציין גמר גביע שמיני כמאמן! ולפני שהגיעו 6 כאלו שכללו זכיות, הוא דווקא נזכר בהפסד הראשון. זה קרה באפריל 2007, בהפסד 24:23 של אס"א ת"א למכבי ראשל"צ. "זוכר היטב, ברעננה, הובלתי ב-10 הפרש בפתיחת המחצית השנייה. הדברים יצאו משליטה. אז הייתי מאמן-שחקן. כבר הורדתי טרנינג ורציתי להיכנס. זה היה מתסכל, אבל חוץ מהגמר הזה - אני לא זוכר שהפסדתי בגמר", מדגיש בוטנקו: "מאמן של גביע? זו הסטיגמה. גמר גביע הוא משהו אחר. זה משחק מטרה, שאתה מתכונן מיוחד ונכנס לכל הפרטים. האם אני טוב בלתפקד בלחץ? יכול להיות. זה משחק שחשוב לתת ביטחון לשחקנים, הם אלו שמתפקדים תחת לחץ. יש לי אפשרות לזכות בגביע שביעי, זה משהו מיוחד, בלי קשר לעונה הזו ועם קשר - כי זו לא עונה הכי מוצלחת כמועדון. אז לזכות בה בתואר זה משהו מאוד גדול. אבל יש פה צד שני. את חולון, קבוצה מאוד חזקה. קבוצה בעונה טובה. במומנטום טוב. מאמן טוב, שגם גידל את השחקנים שם. זה כל מה שאפשר להגיד על יתרון וחסרון. צריכים לשים הכל בצד, ולבוא ביום הנתון הזה ולהיות בו הכי טובים ולנצח".

"איך אני מסכם את הניצחון על הפועל ראשל"צ? שיחקנו נכון טקטית. עלינו נחושים. נצמדנו להוראות. זה הצליח. בחצי הגמר היינו בסגל קצר מאוד. זה יכול היה לפגוע. מצד שני, כל שחקן ברגע הזה מרגיש שהאחריות היא יותר עליו, ,שאין מחליף. זה מחייב אותו להתאמץ להיות טוב. נתנו אקסטרה מאמץ, במאמץ הגדול, והניצחון הזה מאוד חשוב להמשך הדרך שלנו - כי אנחנו קבוצה שהיא מתפתחת. היא נבנית ועושה את הדרך להתקדם ולהיות קבוצת צמרת מחדש. זה נתן משהו. זה ניצחון מהסוג שהוא אבן דרך. מאוד חשוב להמשך, בטח לגמר. זה ניצחון שאתה אמור לקחת אותו איתך הלאה, ולהיות רק יותר טוב. אני מדגיש, אנחנו עדיין לא קבוצת צמרת, אבל מה שכן, הקבוצה הזו מגובשת מבפנים. שחקנים שבאים ורוצים להשיג משהו ביחד, וזה אומר שהקבוצה בריאה מבפנים ולוחמת. מול הפועל ראשל"צ היא הראתה שהיא לא נשברת כל כך מהר. עדיין חסר ניסיון, אבל בגמר שמים הכל בצד. כמה שתהיה יותר חזק מנטלית ככה יותר טוב. האם אני גם מתרגש? כן, ברור שיש אמוציות, אבל כשאתה עובד כל יום להשלים את האימון, ואני התחלתי לעבוד על המשחק הזה לפני שבועיים, אז אתה שוכח שאתה מתרגש. אתה רק עובד".