צילום: דליה נבעה
?
אחד הזרים היותר מסקרנים שהגיעו לכאן בקיץ החולף הוא הפיבוט הברזילאי, לאונרדו דה אלמיידה. שחקן עם נתונים מרשימים (2.02 מ'), עם רזומה יפה בליגות בספרד, שבדיה, צרפת ויוון. ברזילאי ראשון בליגת העל לגברים - ובמחזורי הפתיחה של ליגת ווינר הוא הראה את האיכויות שלו במדי רמת השרון, אבל לא פחות - הותיר על אנשי הקבוצה רושם מאוד חיובי באישיות המיוחדת שלו. אז כדאי שנכיר, כי דה אלמיידה, הוא גם השחקן הזר הראשון שחזר לישראל, בתחילת החודש, אחרי שעזב מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה. "לא ברחתי, יצאתי לנקות את הראש מסיטואציה שלא הכרתי, וחזרתי", הוא מדגיש.
דה אלמיידה משחזר: "היום הראשון, האזעקה הראשונה באותה שבת בבוקר - זה היה מפחיד, כי זה היה משהו חדש ולא ידעתי איך להתנהל. מיד קיבלתי טלפונים מהחבר'ה מהקבוצה, מאבי (כחלון) ומאלעד (טל), והם הסבירו לי - אפילו למדתי על הסטטיסטיקה של מערכת ההגנה שלכם נגד טילים. ואז הגיעו עוד אזעקות, זה לא היה נעים. לא ממש פחדתי, וגם לא הייתי ב'מוד' של לברוח. עובדה שלא עזבתי מיד, אבל כשהיה ברור שהכל נעצר - אז הרעיון היה לטוס לרומניה, לבקר את החבר'ה שלי שמשחקת שם. לנקות את הראש מהמצב. היו לי שיחות עם החבר'ה מהקבוצה. עקבתי כמובן בתקשורת אחרי ההתפתחויות. אחרי שבועיים - הבנתי שלפחות ברמת השרון הסיטואציה יותר טובה מאשר בערים אחרות. חזרתי, למרות שהיו לי שיחות מורכבות עם המשפחה בברזיל. הם היו מאוד מודאגים. הם לא כאן, ולא רואים את המציאות בישראל".
איך אתה מתמודד? ואיך הסיטואציה הזו נראית בעיניים של ברזילאי, שלא מכיר מלחמות.
"אני במקור מריו דה ז'ניירו, ואנחנו מכירים דברים אחרים. יש לנו בעיות אחרות, אבל לא מלחמה. אם בהתחלה כשהגעתי ידעתי לשלב לצד האימונים והמשחקים - גם זמן פנאי, כמו ללכת לחוף הים בתל אביב למשל, שהרגיש לי ממש כמו בברזיל, מבחינת מזג אוויר, אנשים שמחים שמשחקים עם כדור, אז כרגע אני נע בעיקר בין הדירה לאימונים. פחות מסתובב בחוץ, לא יוצא יותר מדי לבית קפה, אבל זה בעיקר כדי לא להדאיג את המשפחה. אנחנו מקיימים יותר שיחות וידיאו. אני בסדר גמור, והסיטואציה פה ברמה"ש יחסית בסדר. המצב הזה מאוד כואב, כי כמו כל אדם - אני לא רוצה שאנשים יהרגו. התחברתי מצוין לישראל. למועדון. לאנשים. כולם עוזרים כאן, אנשים חמים. איך זה נראה בברזיל? יש המון אנשים מאמינים, והם רוצים ומתפללים לטוב יותר. עבור כולם. הם מסתכלים על האזרחים. על אנשים שנהרגים. כמו בכל מקום, תלוי באיזה צד אתה של הפוליטיקה. בברזיל יש צד ימני, שהוא הרוב, ותומך בישראל. יש גם אנשים בצד השמאלי שתומכים בפלסטין. ישראל מדינה מאוד מיוחדת - ואני מתפלל לשלום ושקט. חזרתי מתוך אמונה שהדברים יירגשו ויסתדרו".
כעת מנסים להחזיר את הספורט, וכמובן את הכדוריד. כבר השתתפת במשחק אימון, ואתה מעודכן בהתפתחויות עם זרים שחוזרים וכאלו שלא. למה אפשר לצפות?
"אני שומע שהולכים להיות לא מעט שינויים, כולל בפורמט של משחקי הליגה. חלק מהשחקנים הזרים לא יחזרו. חלק כן, וזה ישפיע על כל קבוצה אחרת. אני מניח שזה ייראה אחרת מאיך שנערכנו ופתחנו. הספורט מעניק לכולם הרגשה טובה יותר. בזווית שלנו, יש לי הרבה סבלנות. נבנתה ברמת השרון קבוצה טובה, וגם אם הליגה תיראה שונה - המטרות לא משתנות. אנחנו רוצים לזכות בתארים. אין ספק שדברים יהיו שונים. קח לדוגמא, את מילאן (פאבלוביץ'), שלא חוזר. הוא היה מאוד חשוב עבורנו, מעבר ליכולות האישיות שלו. הוא שחקן עם אישיות שמעניקה ביטחון. הוא תרם לנו הרבה בפן ההגנתי, ובאופן אישי היה לי קשר מאוד טוב איתו. אנחנו צריכים לקחת את הזמן מחדש ולהתחבר. לעשות את הדברים בצורה קצת אחרת, אבל יש לנו עוד קצת יותר משבוע לעבוד ולהתחבר. בוא נראה איך זה ישפיע, בתקווה שיהיה ניתן לקיים את כל המשחקים".
אגב, התעדכנתי שהחברה שלך שמשחקת ביאשי מרומניה, עשויה לחבור אליך לישראל בעונה הבאה. יש באמת תוכנית כזו?
"בוא נתחיל עם זה שיש לי חוזה ברמת השרון לעונה הזאת (קיימת אופציה לעונה נוספת). אני מאוד מקווה שדברים יסתדרו, ואולי אשאר ליותר. בכל מובן אני מרוצה מהמועדון, וכמו כל אדם, אף אחד לא רוצה להיות במקום עם מלחמה. לגבי החברה, אנחנו רוצים להיות קרובים יותר, אבל קשה לי לראות אותה מגיעה לישראל בעונה הבאה. אולי בעוד שנתיים, שלוש. אנחנו במקומות שונים לא רק על המפה, אלא גם בשלב הקריירה. היא צעירה ממני, בתחילת הקריירה, ויש לה אמביציה לשחק ברמות הגבוהות באירופה - בליגת האלופות, בליגה האירופית. אני רוחש כבוד לליגה הישראלית, אבל היא מכוונת כרגע למקומות גבוהים. כמובן שאנחנו רוצים להיות יותר קרובים, ואני מניח שאם המצב יירגע, ולוח הזמנים שלה יאפשר - היא גם תבוא לבקר אותי בישראל".
