צילום: הדר ואן קולא
דאמיר אקליץ, שהדריך לפני שלוש שנים את נבחרת הנוער ובפרויקט הראשון שנערך בגרמניה, חזר לאחרונה לכדוריד הישראלי – לתפקיד מאמן מכבי דימונה.
המאמן הקרואטי המצוין הובא במטרה להשאיר את דימונה בליגת העל, למרות הסיכויים הנמוכים לאור מצבה במקום האחרון, אבל לא פחות מכך לקדם את השחקנים הצעירים המוכשרים שאמורים להוביל בשנים הבאות את המועדון מהנגב.
מי שהדריך במסגרת ההתאחדות הקרואטית, בנבחרות הצעירות והספיק להדריך בשנתיים האחרונות בנורבגיה, סיפק ריאיון לאתר איגוד הכדוריד. איך לא, פתחנו במשחק גמר היורו אמש, שבו קרואטיה הייתה קרובה לעשות היסטוריה, אבל נוצחה לבסוף 22:20 מול ספרד – שהשלימה זכייה שנייה ברציפות.
דאמיר אקליץ, שהדריך לפני שלוש שנים את נבחרת הנוער ובפרויקט הראשון שנערך בגרמניה, חזר לאחרונה לכדוריד הישראלי – לתפקיד מאמן מכבי דימונה.
המאמן הקרואטי המצוין הובא במטרה להשאיר את דימונה בליגת העל, למרות הסיכויים הנמוכים לאור מצבה במקום האחרון, אבל לא פחות מכך לקדם את השחקנים הצעירים המוכשרים שאמורים להוביל בשנים הבאות את המועדון מהנגב.
מי שהדריך במסגרת ההתאחדות הקרואטית, בנבחרות הצעירות והספיק להדריך בשנתיים האחרונות בנורבגיה, סיפק ריאיון לאתר איגוד הכדוריד. איך לא, פתחנו במשחק גמר היורו אמש, שבו קרואטיה הייתה קרובה לעשות היסטוריה, אבל נוצחה לבסוף 22:20 מול ספרד – שהשלימה זכייה שנייה ברציפות.
אקליץ' (בין אלכסנדרו בוליגן לשחר הבר), בקדנציה הקודמת שהדריך
את נבחרת הנוער והעלה אותה לדרג הראשון באירופה. צילום: חגי סיטרוק
איך נראית בעיניך ההצלחה של קרואטיה ביורו?
"מצד אחד גאווה גדולה, ומצד שני אכזבה שלא לקחנו את היורו – ועדיין ספרד היו יותר טובים ופשוט לא מצאנו את התשובות. השוער שלהם עשה את ההבדל. הייתה בקרואטיה התרגשות גדולה, ותחושה שאנחנו ראויים לזכייה. מאז 1994 הגענו 19 פעמים למעמדי חצי גמר בכל האליפויות. השגנו עד היום 14 מדליות, בכל האליפויות הגדולות, אירופה, עולם, אולימפיאדה, אבל אין ספק שהמדליה הזו חסרה. ברכות לספרד, אני מאמין שבפעם הבאה נגיע ליעד שכל קרואטי חלם".
איך אתה מסביר שקרואטיה, מדינה עם כמות תושבים לא רבה, מגיעה למעמדי השיא ובכל כל הרבה ענפים?
"אנחנו מעל 4 מיליון תושבים, וכן זה קורה לא רק בענפי הכדור הקבוצתיים, אלא גם בטניס, ואפילו גם בסקי שזכינו באליפות העולם ואין לנו אפילו הרים ושלג. ההצלחות בכדוריד, הכדורסל, הכדורגל, זה נטו תרבות ספורט עם מודל מאוד ברור. בכל עיר, בכל מועדון, עובדים על פי מודלים, וזו דרך קלה לקרב המון ילדים לספורט. בכל משפחה שמחוברת לספורט מבינים, שכדי להצליח צריך להתאמן קשה, ובעיקר להקריב כדי להיות הטובים ביותר. זה עניין של חינוך, של מאמנים טובים, שמאמינים בילדים, מקריבים בעצמם. אלו המפתחות. בישראל לא מאמינים בדרך הזו עדיין, וההבדל שבקרואטיה לא מפחדים לקדם צעירים.
"קח לדוגמא את דובניאק, שהוא הטוב ביותר מבחינתי. הוא היה כבר בגיל 16 המבקיע המוביל בליגה הבכירה של קרואטיה. בגיל 19 המבורג כבר שילמה עליו מיליון יורו כדי שיצטרף לליגה הגרמנית. בין הגילאים האלו, 16 ל-19, הוא כבר היה הטוב ביותר, זכה ל-40-50 דקות בכל משחק, וזה מתוך גישה שהמועדון היה מוכן להקריב משחקים כדי לשלב ולפתח אותו. הגישה הזו היא יתרון שעושה את ההבדל".
וזה באמת בא על חשבון תוצאות ברמת בוגרים?
"בקרואטיה, כשצריך לבחור בין לפתח שחקן מוכשר לבין להפסיד משחק – אז בוחרים להקריב משחק. אחר כך השחקנים האלו מובילים בעצמם לתארים. דיברנו על דובניאק, שהוא המרכז הטוב באירופה. הוא למשל לא שיחק באליפויות של הצעירים עבור קרואטיה, אלא תמיד קודם לבוגרים. רק אם היה לו זמן, הוא הצטרף לחבר'ה בגילו. זה מייצר עבור הנבחרת הלאומית את הטובים ביותר".
נבחרת ישראל הלאומית. צילום: הדר ואן קולא
במבט לנבחרת ישראל, אפשר בהחלט לראות את השילוב של חבר'ה צעירים, חלקם בוגרי הפרויקט ונבחרת הנוער שאתה הדרכת. על ציר הזמן בין העזיבה לחזרה שלך, איך אתה רואה את התהליך ברמת הנבחרות?
"אני חייב לומר שאני גאה ושמח. מגיעה כל התמיכה לצעירים האלו שהופכים לשחקנים משמעותיים בנבחרת הלאומית. עם חלקם עבדתי, הם זכו ממני לכל התמיכה, ועובדה שלא רק בנבחרת אלא גם בקבוצות הם הופכים לשחקני מפתח בליגה כאן, וגם בקבוצות בגרמניה. אין ספק שהתהליך הזה מקדם את נבחרת ישראל, ואגב אני חייב לציין – שליגת העל היום גם הרבה יותר מעניינת מלפני 3 שנים".
בגלל הזכייה של אשדוד?
"גם. אולי היא לא חזקה כמו בעבר, אבל העובדה היא שכל קבוצה יכולה לנצח כל אחת. לפני 3 שנים, היו 3-4 מועדונים שאף אחד לא יכול היה לדגדג אותם. היום, לאף אחת לא קל להתמודד. לא לראשוניות, לא לאשדוד, לא לרמת השרון. קח למשל מועדון כמו באר שבע. תראה שהוא לא רק תוקע יתד, אלא כבר מאמין שהוא יכול לנצח כל אחד, ומבחינתי – כשמחברים את הדברים שאמרתי בהתחלה – יש לילדים המוכשרים שגדלים משחקים קשים וזו דרך מצוינת להתפתח בליגה תחרותית".
אקליץ ונבחרת הנוער, שזכתה ב-2016 במקום הראשון באליפות אירופה דרג ב',
והבטיחה לנבחרות הנוער והעתודה הופעות באליפויות אירופה לצעירים
מה הסיבה שבחרת בדימונה, שהסיכויים שלה לשרוד לא גבוהים? אתה רואה את עצמך מצליח לחולל את הנס? והאם ההגעה שלך היא לצורך אולי תהליך ארוך יותר, כפי שהנחיל קודמך בתפקיד, אנדראה ווקייביץ'?
"ישראל זו ארץ הניסים, אבל ברצינות - דיברתי עם אנשים מסביב על דימונה, דיברתי עם אנדראה, ומה שמצא חן בעיני שמדובר בעיר שאפשר לעבוד בה קשה ולפתח שחקנים. מאז שהגעתי, עברנו לדפוסי עבודה של 7-8 אימונים שבועיים. יש לנו 5 אימונים אחה"צ, כל אחד מהם שעתיים, ועוד 2-3 אימון כושר בבקרים. כשיש לי תנאי עבודה כאלו, אני נהנה.
"יש תנאים פנטסטיים כדי להצליח עם דימונה. אולם שעומד לרשותנו, חדר כושר, ולא צריך לדאוג לדבר. מצד אחד, זה אתגר ענק להשאיר את דימונה בליגה, והכל עוד יכול להיות. נכון, הפיגור הוא 6 נקודות, אבל יש עוד משחקים ישירים מול כל קבוצות התחתית, וזה לא שאנחנו משחקים מול קיל, פלנסבורג או וושפארם. אנחנו נילחם בידיעה שאנחנו עושים את הטוב ביותר. אנחנו ניאבק, ואם נפסיד ונרד ליגה – אני משוכנע שזה רק פרק בדרך לעתיד טוב יותר של המועדון".
אקליץ' ושחקני דימונה. צילום: שלומי טובול
רואה עתיד?
"בטח. אומנם חתמתי לתקופה קצרה עד הקיץ, ובגישה שלי כרגע אני מתקדם ממשחק למשחק, אבל לצד המטרה שלי להשאיר את הקבוצה בליגה – מטרת העל היא לפתח שחקנים. אם נשיג את שתי המטרות – זה יהיה פנטסטי. אני יכול לספר, שעם הקבוצה הזו שהייתה לי אתמול, ומדובר ב-17 שחקנים, רובם צעירים, רובם מדימונה, שרוצים ללמוד דברים חדשים – אני לא יכו לבקש יותר. אם נהיה ביחד 2-3 שנים, בהחלט יש לדימונה עתיד".
"אלו לא סיסמאות. אם אנחנו נמשיך בדרך שלי – שחקנים בגיל 20 יכולים להוביל כאן. הם לא צריכים ללכת רחוק, להתפתות למועדונים אחרים, ולקבל או לא לקבל צ'אנס ולקחת סיכון שהקריירה תיהרס. אני מדבר על החבר'ה בני ה-16-20, אני רוצה שהם ישחקו. אני רוצה שהם יעשו טעויות וילמדו, ואני מקווה שבגילאים 20-26 הם כבר יהנו מהמשחק ויצליחו. אני מוכן להקריב בשביל המטרה הזו, ומבטיח שהכישרונות שלנו לא יתביישו על הספסל".
נשמע מבטיח.
"קח דוגמא, לצעירים שלנו יש עכשיו 5 משחקים ב-8 ימים. זה לא נורמלי. אני דוחף את ה-4 המובילים כרגע (התאומים רואי ושון סולומון, איתמר בן סימון וניר אדרי - א.ס) לשחק המון בקבוצה הראשונה, והרבה פחות עבור הקבוצה הצעירה. חשוב לי שהם יחוו את התהליך שאני רוצה להוביל, בבוגרים הרבה יותר מאשר ברמת נוער".
ולסיום? ברמה האישית, איך מרגישה החזרה שלך, ובכלל השינוי במגורים מאיזור תל אביב לדימונה.
"התגעגעתי לישראל, לאנשים, לתרבות, לאוכל. מה שהפתיע אותי בינתיים זה מזג אוויר בדימונה. הייתי בטוח שבמקום מדברי יהיה חם יותר, וקר כאן מאוד בלילות, אבל גם זה ישתנה בקרוב. בשבילי, דימונה זה מקום נהדר לעבוד בו, בגלל התנאים שציינתי ורמת המחויבות שתגיע מהשחקנים שיוכלו להתרכז במשחק. מבחינת המיקום, זה לא מטריד אותי. זה מקום מאוד נחמד, ובגדול, לפחות מבחינתי, הכל בסביבה. באר שבע. אילת. אפילו המרכז. זה הרבה יותר קרוב מאשר כל המרחקים הגדולים שנאלצתי לעבור בנורבגיה, ועבורי זה באמת דבר פעוט".
בדימונה כאמור לא מרימים ידיים, ולצד השינויים האחרונים וצירופם של הזרים - ולדקו ראקיץ' ובוז'ידאר לאקוביץ' - מעבים את הסגל ופועלים לצרף שחקן מנוסה עם עבר בליגת העל. מדובר בדן נתן, מקשר נבחרת ישראל בעבר, ומי ששיחק באס"א ת"א, מכבי ת"א ורמת השרון.
