איגוד הכדוריד
"תמיד אדיב, תמיד מחייך, תמיד מכבד, צנוע ושנון"

אציל נפש, חכם, צנוע, שנון, אהוב על כולם, ישר, חבר, גיבור, אמיץ, לוחם, אדיב, אכפתי, טוב-לב, חייכן, מצחיק, דמות למופת והערצה לילדים. אלו רק חלק מאלפי המילים שנכתבו ונאמרו בשבוע האחרון מאז רועי פלח נפרד מאתנו.
 
הימים האחרונים הפכו קשים במיוחד עבור משפחתו, חבריו וקהילת הכדוריד עם לכתו. ימים שוברי לב, שחתמו מסע ארוך שבו רועי נלחם בגבורה במחלת הסרטן עד הרגע האחרון, וזכה לאורך הדרך לליווי ותמיכה מצד משפחתו, חבריו וכל מי שזכה להכיר, בחיים ובמגרש הכדוריד.
 
רועי היה שחקן מוכשר בהפועל ראשל"צ ובנבחרת הנוער של ישראל עד לפני מספר שנים, ומאמן שהקרין אור וערכים כשהדריך בקבוצות הילדים והילדות של הפועל, והותיר חותם מחוכמתו וקסמו על הילדים, חבריו הרבים ובני המשפחה.

חלל גדול נותר, געגועים לבחור צעיר, שהותיר והאיר מאישיותו יוצאת דופן על לבבות רבים, כפי שתוכלו לקרוא, וכפי שנזכור אותך רועי - כחבר, כשחקן ומאמן כדוריד, ובעיקר אדם אהוב.


"נשמע לי הזוי ולא הגיוני לדבר על רועי בלשון עבר. לפני חודש יצא לי לדבר עם אמא של שחקן שלו, שלא הפסיקה להרעיף עליו מחמאות. זה עשה לי כל כך טוב בלב, גם שככה חושבים ומדברים עליו וגם שהוא פה איתנו, בריא מתפקד, עובד, חי את החיים ומעביר את הידע וטוב הלב שלו לילדים וילדות לנערים ונערות", משתף סער פרנקל, שהדריך את רועי.
 
"זו הייתה מחלה עיקשת וארורה. רועי חלה בסוג סרטן קטלני, אף אחד לא היה מצליח להילחם ולנצח ככה 5 שנים. זה כאילו אלוהים בחר לתת זמן למשפחה, לחברים ולמכרים ליהנות ממנו עוד ואז בסוף אמר שנגמר הזמן לכל הטוב הזה ולכן הוא רוצה אותו לידו. אין הרבה אנשים באף תחום שיש עליהם קונצנזוס, שכולם אוהבים אותם, שאף אחד לא כועס עליהם. רועי הוא כזה. תמיד אדיב, תמיד מחייך, תמיד מכבד, תמיד צנוע, תמיד שנון".
 


פרנקל נזכר: "חוויתי אותו בצמידות שנתיים כמאמן קבוצת הנוער. זו הייתה קבוצה מיוחדת. בשנה הראשונה כשכל השחקנים היו בכיתה יא' ו-יב', ולא באמת חשבנו שיהיה לנו סיכוי, הפתענו את כולם וזכינו באליפות. לרועי היה חלק במגרש ובחדר ההלבשה. מעולם הוא לא עשה פרצוף על דקות משחק גם כשנאכל מבפנים ורצה לשחק יותר.

"תמיד היה הגון, תמיד ידע את מקומו. גם כשרצה לדבר ידע למצוא את הזמן והמקום הנכונים ולהגיד את הדברים בצורה בוגרת ומקצועית, ותמיד קיבל וכיבד את ההחלטות גם אם לא אהב אותן.
לכל חדר הלבשה דרוש מנהיג. יש מנהיגים קולניים, יש מנהיגים רוטנים, יש מנהיגים מדרבנים, יש מנהיגים עם הילה סביבם מלידה ויש מנהיגים שקטים שכולם רואים בהם דוגמא ומופת ונסחפים אחריהם מבלי להרגיש. זה היה רועי".

 
 
"מעולם הוא לא הפסיד אימון, גם כשזה התנגש במבחנים והוא היה תלמיד מצטיין, זה לא מנע ממנו להגיע לשעתיים ולהשתחרר. זה גרר את כולם, לאף אחד לא היה פרצוף לא להגיע. גם כשבתחילת העונה היו חיכוכים בין ה-יב' שלו ל-יא' המחזור מלמטה, תמיד הוא ידע לפתור את העניינים בשקט ובשליחת עקיצה לאחד מה-יב': "נו מתי כבר תתגבר?". ואז נפרדו דרכנו, ומעט אחרי הופיעה בגופו המחלה הארורה הזו. ובכל פעם שנפגשנו, זה היה תמיד מלווה בחיבוק אוהב שאני מנסה לנחם ולחזק ואני מוצא את עצמי מנוחם ושהכל בסדר ושזה יגמר. ותמיד תמיד עם חיוך והערכה הדדיים.
 
"ממש שמחתי כששמעתי שרועי התחיל לאמן כי הרי היו בו את כל התכונות - אהבה לכדוריד, ידע גדול ורצון גדול ללמוד עוד ולהתמקצע, מנהיגות ששייכת לו, בגרות וטוב לב, ותכונות של מחנך.
ואז לפני חודש כשאותה אם עשתה לי כל כך טוב בלב הסתבר שזה בעצם היה רגע לפני האיתות האחרון מבורא עולם שנגמר הזמן שלו איתנו.
 
"זה איתות לכולנו, להבין את גדולתו של האיש שזכינו שיהיה לצדנו, איתות להוקיר ולהנציח אותו ומפעל חינוכי נראה לי מאד מתאים. איתות לעצור ולהגיד תודה וללמוד להעריך את הדברים הקטנים, להודות על מה שיש, לחשוב חיובי, ולהיות בריאים ומאושרים ועוסקים בספורט שכולנו אוהבים, כי זה בדיוק מה שרועי היה רוצה שנעשה".

 



חן ליבגוט, חברו הקרוב של רועי: "הסיפור שלי ושל רועי התחיל ב-2002, כשהיינו בכיתה ב', והגעתי לשחק כדוריד בהפועל ראשל''צ. למדנו יחד, היינו יחד כל היום, מהבוקר בביה''ס עד לאימונים, למשחקי הבוגרים ומחלקת הנוער. יש דברים שאי אפשר להסביר, אבל הערצתי את רועי מהרגע הראשון, והיה בינינו חיבור הכי טבעי שיש. 13 שנים הוא היה הפרטנר שלי באימונים, השותף לחדר במחנות הנבחרת. תמיד נוסעים יחד, תמיד צוחקים, מאזינים למוזיקה הכי איכותית שהוא אהב, מבלים עם חברים מהשכונה - שכבר הפכנו לאדם אחד.
 
"אנחנו חבורה מדהימה, שליוותה את רועי מביה''ס לכדוריד ועד יומו האחרון (לידור כץ, ליאור כהן-שלח, גל שניידר, אורין עמר, יאיר ומידד זקס), ובהנהגתו השקטה והצנועה, רועי היה הקפטן הבלתי מעורער לכל אורך הדרך - הגענו להישגים וזכינו באליפויות, בגביעים. יותר מהכל, התחנכנו וקיבלנו את אותם ערכים והפכנו לבני אדם טובים.
 

רועי וחן ליבגוט. מסע חברות ארוך במגרש ומחוצה לו

סבו של רועי הקים את הפועל ראשל''צ, אביו הוא היו''ר בפועל - אך מעולם, אפילו בעודנו ילדים, לא שמעתי את רועי מתרברב בכך, או חושב לנצל את קשריו. הוא תמיד היה צנוע. כולנו יחד עלינו לבוגרים של הפועל ב-2012. רועי שיחק בכל העמדות האחוריות, והיה מצוין. לא השחקן הכי חזק, מהיר, או טכני - אבל הוא היה שחקן חכם, אחראי, אחד שיודע בדיוק מה הוא עושה בכל רגע. הוא אהב להפעיל את האחרים, וכמעט ולא עשה טעויות. בהמשך, כל אחד פרש כנפיים. רועי לקח חלק בנבחרות הצעירות, בהפועל פ"ת - אבל מהר מאוד הגיעה המחלה הארורה והוא נאלץ לפרוש מכדוריד.
 
"כפי שהיה על המגרש, כך הוא גם היה בחיים. אינטליגנטי, כל-כך חכם ומצליח. תלמיד מצטיין, והכין תלמידים לבגרויות במתמטיקה. היה לו עתיד מדהים. הייתה לי הזכות לשתף אותו בכל החלטה שלקחתי בחיים או בקריירה, והוא תמיד נתן את העצה הכי טובה ונכונה שיש. השיחות איתו היו פשוט תענוג, מהאנשים שפותחים לך את הראש למקומות שלא חשבת עליהם.
 
ליבגוט משתף: "לאחר שחלה, בכל פעם שהייתי מגיע אליו הוא הציג את מצבו באופן הכי ריאלי שיש, מודע לכל התרחישים, אבל תמיד אופטימי. הוא הקסים אותי וגרם לי לצאת מחוזק ואופטימי. הוא לא רצה שסובביו יהיו מודאגים, מוטרדים או עצובים - תמיד דאג לשמור את כולם מחוזקים ואופטימיים, לא התלונן, וכך היה גם במותו. אדם מיוחד.

 


רועי וחן בנשף הסיום בתיכון
 
 
"שנלקחה היכולת לשחק, בעודו נאבק במחלה, רועי החל לאמן ולהדריך ילדים וילדות בהפועל ראשל''צ. הוא היה מאמן מדהים, מוערך, מוערץ, מקצוען-על, תמיד רצה ללמוד וללמד את הילדים דברים חדשים. השקיע את כל כולו. הוא תמיד אמר שלאמן ולחנך ילדים זה מהדברים שהכי מילאו אותו וגרמו לו סיפוק במהלך המאבק שלו. הוא התעקש לאמן את בני דודיו (אורי, יואב, יונתן) המקסימים והמוכשרים. חינך אותם, ערך איתם שיחות אישיות, ונתן להם דוגמא אישית - והתוצאות הופיעו על המגרש ומחוצה לו. מבחינתי הם ההמשך שלו. כל ההורים, הילדים הילדות פשוט התאהבו באישיות המיוחדת שלו. הוא היה כובש את כל מי שהיה נתקל בו.
 
היה לנו חלום משותף (ועוד הרבה), לקחת קבוצה במחלקת הנוער ולאמן אותה ביחד, לצערי החלום הזה לא יתממש. רועי הספיק לטייל בעולם, לנהל מערכת יחסים בת 7 שנים עם גל המדהימה שליוותה אותו לכל אורך הדרך, להיות מוקף במשפחה שנתנה את כל מה שיכלה לתת להחלמתו, להיות מוקף בחברים נאמנים ותומכים, להיות איש של עשייה, להשאיר חותם על מאות ילדים וילדות, ועל כל מי שזכה להכיר אותו.
 
הוא רצה שנמשיך להיות חזקים, שמחים, ושנעשה טוב למי שצריך עזרה. אני מרגיש מבורך שהיה לי חבר אמת שכזה. הוא יחסר לי מאוד וישב עמוק בלב לכל חיי. נוח על משכבך בשלום חבר אהוב שלי, נזכור אותך לתמיד".

 
ברכית לוי, ששימשה כמנהלת הקבוצה שאותה הדריך רועי: "לזכרו של רועי האהוב שלי? הלב נקרע והראש עדיין ממאן לקבל - אלו הימים העצובים ביותר בחיי. ברגע היוודע על מותו, התקשיתי לנשום מרוב דמעות. מאז אותו יום אני מריצה בראש תמונות של רועי מאמן, את השיפוט שלו וההנחיות שלו בעת משחק, הפרגונים לילדים, את השיחות האישיות, ומחפשת את כל התמונות שיש לי איתו... וזה כל כך לא נתפס.
 
"הכרתי את רועי לפני כ-4 שנים ובמשך שנתיים הייתי מנהלת קבוצת הילדים שלו, בה התאמן בני הקטן. לאורך השנתיים עמדנו רועי ואני בקשר צמוד ורציף בהן, ניהלנו שיחות רבות וגיליתי בחור צעיר ומדהים, חכם ומצחיק, דמות למופת והערצה לילדים, צנוע ואציל באישיותו, ייחודי בטוב ליבו, ומעל לכל ביכולתו הייחודית לראות את נפש הילד, הן כשחקן והן כאדם - רועי ידע להגיע לכל ילד ברגישות ונחישות השמורות רק לו. כל זאת לצד מקצועיות בלתי מתפשרת בספורט ובחינוך, החדרת מוטיבציה ודאגה לבריאותם של הילדים".


 
רועי יחד עם קבוצת הילדים בהפועל ראשל"צ

 
לוי נזכרת: "כשרועי שהה ממושכות בחו"ל לצורך ניתוח מורכב, התגייסו כל ילדי הקבוצה והכינו לו אלבום מכתבים מכל שחקן. המילים והרגשות שצפו מהשחקנים הצעירים - הביעו את אהבתם אליו, את הקשר המיוחד והדאגה לבריאותו, כמו גם את הערכתם ודאגתם של ההורים למאמן הנדיר על שחינך לערכים, נתינה, מקצועיות ואנושיות. רצף המילים שעלו בכל מכתב: "רועי אתה מאמן וחבר" - כך היה רועי, מורה לכל ילד, שידע לתת חיבוק ברגעי קושי או להעמיד במקום כשצריך ודלתו תמיד הייתה פתוחה לפניות הורים.
 
"מאמן כרועי יש רק אחד! ילד קסום שתמיד התעניין ושאל אותי על בני ביתי, ונכנס עמוק ללב משפחתי - נקשרנו אליו באופן מיוחד. לא עבר כמעט יום אחד מבלי שחשבתי עליו והתעניינתי בו בכל ערוץ אפשרי. אני זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותו לפני מספר חודשים, כשבא לצפות באחד המשחקים של הקבוצה שלנו... של הילדים שאימן וטיפח והפכו לנערים. כל כך שמחתי, התחבקנו והוא אמר לי כמה הוא גאה לראותם משחקים וכמה התפתחו והפכו לגברים...כל כך התרגשתי ממנו והתפללתי להחלמתו המלאה.

"על אף הקושי לעכל זאת, אני מכירה ומוקירה במזלנו שזכינו לחוות את רועי כחלק מההתבגרות של הילדים שלנו, ובטוחה אני שהותיר בכל ילד משהו מאישיותו הן כשחקן כדוריד והן לחיים כאדם. רועי היה גיבור ולוחם הן על המגרש כשחקן ומאמן, אך מעל לכל גיבור אמיץ ולוחם שנאבק במחלה בדרכו הייחודית עד שארית כוחותיו. אין לי דרך להביע את הצער והכאב העמוק על לכתו של רועי האהוב בטרם עת ובגיל כל כך צעיר כשכל עתידו המזהיר לפניו.
 
"כואב לי מאוד שבגלל נגיף הקורונה רועי לא זכה להלוויה רבת משתתפים לה הוא ראוי ויודעת שרבים רצו ללוות אותו בדרכו האחרונה ולא יכלו להגיע בגלל המצב. הבטחתי לעידו הבן שלי וחבריו שביום שתגמר המגיפה נעלה לקברו של רועי, נדליק נר נשמה ונבקש ממנו סליחה ומחילה אם אי פעם פגענו ועל שלא יכולנו להגיע. אני שולחת ניחומים וחיבוקים חמים למעיין, דודי, ענבר, עידו וכל משפחת פלח האהובה ומייחלת שיהיו חזקים בשעתם הקשה מכל ויאחזו בשמחת חיים כפי שרועי היה בחייו. מבטיחה להם שרשמיו של רועי על אישיותם של הילדים שאימן ילכו עימם לעד ולנצח ייחרט בליבם כלוחם אמיץ! יהיה זכרו ברוך".
 

המכתב של השחקן יהונתן שמעוני, שאותו רועי הדריך

מירית שמעוני, אמו של השחקן יהונתן, שאותו רועי הדריך, כתבה: "את רועי אנחנו מכירים חצי שנה, כשיונתן השתלב בליגת הכדוריד. התלבטנו רבות האם לשלב את יהונתן בליגה והוא התעקש להשתלב וסיפר, ש"בליגה יש מאמן אלוף שקוראים לו רועי, שהוא אוהב אותו וכיף איתו". מהר מאוד הבנו במי מדובר. פגשנו את רועי, בחור חייכן, רגיש, אכפתי שרואה כל ילד וילד. כל ילד אצלנו הרגיש יחיד ומיוחד - היתה לו יכולות לזהות את החוזקות של האדם ולהעצים אותם. רועי האמין ביהונתן מאוד, האמין ביכולות ובביצועים שלו. ובעצם למה כל ילד זקוק? לאדם אחד שיאמין בו באמת. ומה כל הורה יבקש עבור בנו - מאמן משמעותי שיהיה דמות עבורו, עם רועי לא יכולנו לבקש יותר. בלטו וייחדו את רועי המקצועיות, הרוגע, האצילות והביטחון שהשרה בילדים.


"רועי מאוד אהב לאמן. הוא חיכה לאימונים והאימון היה שליחות עבורו וזה ניכר בקבוצה. קבוצה זו זכתה במאמן נדיר ואנחנו, כל ההורים, מודים על כך שזכינו בו. האבדה של רועי קשה עבור כולנו ובלתי נתפסת - רועי הוא אחד לדור. יהונתן ביום מותו של רועי כתב מכתב לרועי שהבין שמכתב זה ריגש את הוריו מאוד ובחר לשתף אותו עם מכתב מהלב שאומר הכל".
 
רועי ואביו דודי, שליווה ותמך במסירות אין קץ,
חינך והקרין יחד עם אמו מעיין מהערכים והאור שהפיץ


משפחת הכדוריד הישראלי שולחת חיבוק ואת תנחומיה, ומשתתפת בצערה של משפחות פלח ושדה היקרות.

יהי זכרך ברוך רועי אהוב. נוח על משכבך בשלווה. אנו מתגעגעים וזוכרים.



 
ספונסרים1ספונסרים2ספונסרים4 - גיבובהסופנסרים5 - אאוטדורמולטןגייטוריידקל גב