איגוד הכדוריד
פרויקט התאומים
צילום: הדר ואן קולא, מכבי דימונה

לא מעט שחקנים צעירים בלטו והאירו בעונת הכדוריד, שהוקפאה לה בינתיים. שניים מהם, שהם אחד - הם התאומים שון ורואי סולומון, שחקני מכבי דימונה ונבחרת הנוער של ישראל. רק ב-27 בינואר האחרון האחים ציינו גיל 17, והעונה הזו הבליטה את הכישרון שלהם, על אף חוסר ההצלחה של קבוצתם מכבי דימונה.


השניים שמתנשאים לגובה של מעט מעל 1.90 מ' ("על פי בדיקות שעשינו אנחנו נתקרב לגובה של שני מטרים") - הם מהתקוות הגדולות בענף בשנים הבאות. שון הוא מקשר שמאל ומרכז (ימני ביד). רואי הוא מקשר וקיצוני ימין (שמאלי ביד). במבחן הסטטיסטיקה הם כבשו 66 ו-58 שערים בהתאמה ב-19 מחזורים, אבל יש בסיפור הזה הרבה מעבר למספרים.
 
מי שעוקב אחרי ההתקדמות, התאומים מהווים תקווה עבור נבחרת הנוער של ישראל, שמיועדת לשחק בקיץ באליפות אירופה עד גיל 18, אם כמובן מגפת הקורונה תאפשר את קיום המשחקים.



"הם שני שחקנים מאוד-מאוד מוכשרים, ולהערכתי עתיד גדול עומד לפניהם. הם משלבים יכולות פיזיות ואתלטיות ברמה גבוהה, יכולות טכניות והבנת משחק - ובעיני הם סוג של חיות משחק", סבור דביר גולדשטיין שמדריך אותם בנבחרת הנוער של ישראל: . "יחד עם זאת ברור שהם צריכים להפגין משמעת ולעבוד מאוד קשה כדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר, ויש להם סיכוי להגיע לאירופה".

גולדשטיין עושה את האבחנה: "היתרון הגדול של שניהם, שהם יודעים לשחק בשתי עמדות, וזו תכונה מאוד חשובה. שון הוא גולר. יש לו יכולות זריקה מרחוק, אחד על אחד, ראיית משחק טובה והוא גם שחקן הגנה שמשתפר כל הזמן. רואי - אומנם שיחק בעיקר בפינה בדימונה, אבל בנבחרת הוא מתפוקד גם כמקשר. הוא שמאלי ביד, שזה יתרון. מהיר, גולר, ומה שיוצא דופן הוא התיאום שיש ביניהם. הם משחקים ממש על עיוור, ולכן אני משלב אותם יחד. זה עובד טוב, ומצד שני לא פוגע גם ברצף הקבוצתי שלנו. הם צריכים לשפר את קבלת ההחלטות. העובדה שהם שיחקו הרבה העונה בליגת העל, ועוד בגיל כל כך צעיר, תרמה להם לניסיון. הייתה תקופה שהם לא היו בנבחרות הצעירות בגלל קושי של מרחק, אבל מאז הפעם הקודמת לזו רואים התקדמות גדולה גם בעוצמות הפיזיות וגם בניסיון. לשחק בבוגרים, עם כל הכבוד, זה הרבה יותר מאשר נוער ונערים".

 
התאומים סולומון יחד עם השוער ניר אדרי ואיתמר בן סימון. דור צעיר ומוכשר צומח בדימונה

זה בהחלט לא עניין של מה בכך, ששני נערים שהובילו להישגים גם במחלקת הנוער של דימונה - פתחו את העונה הראשונה שלהם בבוגרים ובליגת העל בגיל 16 - והיו כל כך דומיננטיים. יש כמובן עוד הרבה מה לשפר, ואין ספק שאם זה יקרה - זו תהיה חוויה לצפות בהם בשנים הקרובות, אבל הם בהחלט מהדברים המרעננים שנזכור מהעונה הנוכחית.

מאמנם במכבי דימונה, הקרואטי דאמיר אקליץ', שהדריך בעבר את נבחרת הנוער של ישראל ובפרויקט בגרמניה, ועבד בנבחרות הצעירות של ארצו, סבור: "ראשית, מגיע קרדיט על ההכוונה לאנדראה ווקייביץ' שאימן אותם בגילאים המוקדמים יותר. אני חושב שמדובר בנערים מדהימים, מוכשרים, אבל גם כאלו שנמצאים תחת עומס ולחץ גדול, אם זה פעילות המועדון, הנבחרת, ויש סביבם הרבה רעש".

אקליץ' מוסיף: "מבחינת היכולת, אני יכול לומר שהם אוהבים להתאמן. הם קיבלו במהלך החודשים האחרונים תפקידים מרכזיים בקבוצה והתמודדו יפה עם האתגר. אני מקווה שהם ימשיכו לעבוד קשה ובצורה יעילה עם מאמן שיבין שהם בסה"כ בני 17, אבל יחד עם זאת – גם לא ייתן להם קרדיט לתירוצים. אם ייפתחו אותם נכון, הם יכולים להיות בעתיד שחקנים מובילים בנבחרת ישראל להרבה מאוד שנים. כמובן, בשביל להגיע לרמה הזו הם צריכים תמיד למצוא את האתגר באימון הבא ובמשחק הבא. אם הם יסתפקו במה שיש, כלומר באיזור הנוחות שלהם, הם יישארו שחקנים מקומיים וזה קורה לשחקנים מוכשרים רבים בכל העולם. אני כמובן מקווה שלא יקרה להם".

אקליץ' משוכנע: "אני מקווה לראות שבעוד שנתיים-שלוש הם יעשו את המעבר לליגות בגרמניה או בצרפת. אני חושב שאם הם, ואחרים כמו דניאל מוסינדי, יונתן דיין, יואב למברוזו, שניר נציה, והדורות החדשים המוכשרים שמתפתחים, ימשיכו בקו עלייה – יש לישראל עתיד גדול".

"
אני חושב שהוכחנו את עצמנו בשנה ראשונה בליגת העל. בגיל שלנו לא הרבה ילדים רואים הרבה דקות, ואנחנו שמחים על זה ומודים לדימונה", מבהיר שון. "אנחנו מצפים לאליפות אירופה, בתקווה שתתקיים, כי זו תהיה חוויה גדולה. אנחנו עובדים גם עכשיו קשה כדי להשתפר, וכדי להראות טוב באליפות. זו הזדמנות עבור כולם בנבחרת שאנשי מקצוע יראו אותם. מבחינה אישית, אני כמובן רוצה להצליח ולצאת לאירופה ולממש את החלום להיות שחקן כדוריד מקצועני. אני שואף הכי גבוה שיש".
 

שון, במפגש מול הפועל ראשל"צ. צילום: הדר ואן קולא
ספונסרים1ספונסרים2ספונסרים4 - גיבובהסופנסרים5 - אאוטדורמולטןגייטוריידקל גב